סיור צה"ל: "דע מאין באת: זהות ותודעה יהודית"

סיור ייחודי לצה"ל

דע מאין באת: זהות ותודעה יהודית

הסיור במשפט: צאו למסע בעקבות סיפורו הייחודי והמתמשך של העם היהודי – מסע שורשים בעקבות זהות ושייכות, חיבור ומשמעות. מטרת הסיור היא להכיר את הזהות והתרבות היהודיות, להתוודע אל נכסי הרוח של העם היהודי באמצעות רגעים היסטוריים, סיפורים ותמונות – ולגלות כיצד הם רלבנטיים עבורנו גם כיום. סיור בסיס זה כולל מידע ותוכן שכל משרת ומשרתת בזרועות הביטחון חייבים להכיר.

מטרת העל: הצגת הרלוונטיות של התרבות והמורשת היהודית לדורותיה לתרבות היהודית והישראלית המוכרת לנו כיום. זאת על מנת ליצור חיבור בין חיי המשתתפות/ים כיום למורשת והתרבות היהודית ולהמחיש כיצד המורשת היהודית רלוונטית ומשפיעה על החיים העכשויים בכלל והצבאיים בפרט.

דגשים למדריכות/ים:

חשוב מאוד להתייחס למהות העמוקה של כל דבר ולא רק להיבט החיצוני שעלול להיתפס כפולקלוריסטי- לדוגמא, כאשר מדברים על אוכל, לראות אילו ערכים יהודים ניתן לזהות במטבח היהודי (הכנסת אורחים, משפחתיות, רצון לקבץ את כלל הדורות יחד לשימור מסורות וכו'). הוא הדין גם במוזיקה ובמחול- לגזור יחד עם החיילות את הערכים העמוקים העולים מהמוקד.

קומה 1 – יסודות

1. פתיחה:

בקומה הראשונה מוצגים חפצים המסמלים את יסודות העם היהודי. בהתחשב בכך שלכל פריט במוזיאון יש קשר מובהק ליהדות, אי אפשר לפרט את כל צורות החיבור הקיימות ועל כן המוזיאון ביקש למצוא את אלה המהווים מכנה משותף ביותר בקרב יהודים מכל העולם, ללא קשר למקום וזמן. בסיור בקומה זו נפגוש  שלושה מהם: התנ"ך, השבת ולוח השנה העברי.

• מוקד תנ"ך

עשרים וארבעת הספרים המרכיבים את התנ"ך הם הבסיס הספרותי שנתן גוף וצורה ליהדות, לא רק במובן הדתי, אלא גם מבחינה תרבותית ומוסרית. לצד התנ"כים אנו רואים שורה של יצירות אומנותיות מודרניות (מחזמר, ויז'ואל וכו') שהמשותף להם הוא מקור ההשראה המקראי, מבחינה טקסטואלית, תוכנית או מהותית. העובדה שהתרבות היהודית (וכפי שניתן לראות במוקד, גם לא מעט מהתרבות העולמית) העכשווית מתבססת על כתבים מלפני אלפי שנים, מוכיחה את הרלוונטיות והחשיבות שיש לתנ"ך עבור העם היהודי, בין אם במדינת ישראל ובין אם בתפוצות (עד היום זהו עדיין הספר הנמכר ביותר בעולם).

(ניתן לשלב משחק בסגנון "לא נפסיק לשיר" של הזמנת המשתתפות/ים להעלות את המספר הגבוה ביותר של שירים פופולאריים (בעברית או אנגלית) המתכתבים עם סיפורים או דמויות מן המקרא).

בנוסף להיותו מקור השראה תרבותית ואתית, התנ"ך הוא גם מקורם של רבים (אם כי לא כולם!) מהחגים ומועדים שהעם היהודי מציין במהלך השנה. זה מביא אותנו לנקודה השנייה שנרצה לפגוש: לוח השנה היהודי.

• מוקד לוח השנה

לוח השנה היהודי מגוון בצורה מרשימה. "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים":

לשמוח (פורים) וגם להתאבל (ט' באב), לאכול (כמעט תמיד!) וגם לא לאכול (יום כיפור וצומות), לנקות את הבית (פסח) וגם לצאת ממנו (סוכות).

למרות שיש לנו הרושם שהלוח היהודי תמיד היה זהה, במציאות מה שמוכר לנו כיום הוא תוצאה של תהליך בן אלפי שנים, בו דורות שונים חוו חוויות שונות וגם עיצבו מחדש והוסיפו מסורות לחגיגות קיימות.

כדי להבין טוב יותר, נסווג את המועדים העיקריים המוכרים לנו בלוח השנה:

• חגים/מועדים המוזכרים בתורה: שלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות),שמיני עצרת (היום האחרון של סוכות), ראש השנה ויום כיפור.
• חגים/מועדים המוזכרים בשאר ספרי התנ"ך: פורים וימי צום דוגמת י' בטבת וט' באב.
• חגים ומועדים מתקופת חז"ל ואילך: חנוכה, ט"ו בשבט ול"ג בעומר
• חגים/ומועדים לאומיים: יום השואה, יום העצמאות ויום הזיכרון לחללי צה"ל.

אנו רואים שכל מועד מציין ושם דגש על היבט ערכי אחר (שעליו ניתן להתבסס גם ביצירת תוכן כמש"קית חינוך עבור היחידה בה את/ה תשרת/י: פסח מדגיש את החירות, שבועות את קבלת התורה ו/או הביכורים וההתחדשות, סוכות את החיבור אל הבית ומציאתו גם בחוץ וכו'. ניתן לשאול האם יש בקרב המשתתפות/ים מנהגים משפחתיים ייחודיים או יוצאי דופן לחגים ומועדים ולהזמינן/ם לשתף בקצרה. זוהי דוגמא מובהקת לכך שמסורות סביב מעגל השנה מתעצבות תדיר, אולם עדיין ישנו גרעין משותף שנשמר ומאפשר את המכנה המשותף.

לאורך כל לוח השנה, ישנו יום בעל משמעות כה רבה ומרכזית (שלמרות הביטויים השונים שהוא זוכה להם, מהותו נשמרת) שהמוזיאון הקדיש לו מוקד שלם: השבת!

• מוקד השבת

מבחינה מסורתית, ישנן מספר סיבות עיקריות שבשלן מציין העם היהודי את השבת (המופיעות כולן בתנ"ך): השבת כפרק החותם את ימי בריאת העולם, זיכרון ליציאת מצרים בשני מובנים: גם האמונה באל ובבריתו עם עם ישראל אך מתוך כך גם זיכרון הציווי האלוהי לדאוג לזולת, המביא אותנו לסיבה נוספת וחברתית- הדאגה לכך שכל אדם באשר הוא, לא חשוב מה מעמדו החברתי, זכאי ליום מנוחה. כך ניתן לראות כיצד השבת טומנת בחובה משמעות אמונית, תרבותית וחברתית ומשלבת ערכים יהדיים ואוניברסליים כאחד. אין פלא אפוא שיום המנוחה המעוגן בחוק במדינת ישראל המודרנית הוא השבת. לא רק מטעמים דתיים של התחשבות באוכלוסייה השומרת את השבת, אך גם בשל המשמעות התרבותית שיום זה נושא עמו.

בדומה ללוח השנה היהודי, רבים מהמנהגים הנהוגים בשבת פותחו במשך דורות. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא קבלת שבת שראשיתה במאה ה-16 בצפת על ידי דור המקובלים מספרד.

לסיום, כדאי להזכיר שקבלת השבת רחוקה מלהיות המנהג היחיד שנוצר ב-2,000 השנים האחרונות. בקומה השנייה נגלה נוספים.

קומה 2  – המסע

1. מוקד הגירות היהודים
2. קיר הקהילות

קיר הקהילות הוא יצירת אומנות של לנה רבנקו, המורכבת מאיורים של יהודיות/ם מ-50 מדינות שונות ברחבי העולם לאורך תקופות שונות. בסיור זה נעמיק את ההיכרות עם אחת מהן:

הרבנית אסנת אדוני ברזאני למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת אשר עמדה בראש ישיבה בכורדיסטן. הייתה ידועה בכינויה "התנאית", בדומה לחכמי המשנה. נולדה למשפחת ברזאני, משפחת רבנים מקובלים ידועה בצפון כורדיסטן, בסביבות שנת 1590. אביה, הרב שמואל ברזאני, הוטרד ממצבם התורני הירוד של יהודי כורדיסטן והקים מספר ישיבות כדי לטפח בהם תלמידי חכמים שיהפכו לשליחי ציבור. בילדותה העניק לה אביה חינוך תורני יסודי ומעמיק, ככל הנראה משום שלא היו לו בנים שימשיכו את דרכו. בתקופה זו רוב נשים לא זכו להשכלה בכלל, ולהשכלה דתית בפרט, ויועדו בעיקר לטיפול בילדים ומלאכות הבית, היא עסקה בתורה כדרך חיים. אסנת, שכבר הייתה בקיאה בנלמד, לימדה בישיבה יחד איתו, ואף במקומו, כשהיה שקוע בלימוד. לאחר פטירת בעלה של אסנת, הפכה באופן מעשי לראש הישיבה. היא הייתה ממונה הן על ההוראה והן על ניהול הישיבה. על אף היותה אישה, ראו בה בני דורה סמכות רבנית לכל דבר, תלמידת חכמים ופוסקת הלכה.

• מוקד ארץ ישראל, בבל ואלכסנדריה

סרט שלומציון המלכה

סיורנו הכרונולוגי מתחיל כאן: שושלת החשמונאים מסמלת את נקודת השיא של העצמאות המדינית של העם היהודי בימי בית שני ואת הנקודה האחרונה של ריבונות יהודית בארץ ישראל עד הציונות.

לצד המקום המכובד בו זכו המכבים בתודעה היהודית ובנרטיב הציוני המזהה אותם עם כיבושים טריטוריאליים, השפעה פוליטית, דתית ותפארת לוחמים, שושלת החשמונאים הייתה גם למודה מאבקי הכוח פנימיים. בשנת 70 לספירה חרב בית המקדש ועם אובדן המרכז הפולחני, החברתי והכלכלי בירושלים, עוברים מכרזי השגשוג (והאתגר) של העם היהודי למקומות אחרים, כאשר העיניים (והלב) ממשיכים להיות נשואים אל ירושלים (עניין זה חשוב על מנת להמחיש למשתתפות/ים עד כמה העובדה שהן/ם חיות במדינת ישראל ומשרתות בצה"ל הוא הגשמת חלום של יהודיות/ים לאורך דורות שלמים.

מכאן נמשיך בסיורנו בניווט בין הקהילות היהודיות המרכזיות, תוך זיהוי אירועים מרכזיים במקומות אלה, עד להכרזת עצמאותה של מדינת ישראל. כפי שנראה, כל תקופה ומקום הביאו איתם פריחה ושגשוג ובה בעת גם אתגרים, מורכבויות ורדיפות.

• מוקד אשכנז וספרד

מתי ואיפה הכל התחיל?

בימי הביניים צמחו באירופה שני מרכזים יהודיים גדולים בהם פרחה התרבות היהודית: האחד בחצי-האי האיברי (ספרד ופורטוגל) והאחר באשכנז (מערב גרמניה וצפון-מזרח צרפת). לשני המרכזים השפעה מכרעת על אופיים של החיים היהודיים עד ימינו אנו.

בתקופה המכונה תור הזהב (המאות העשירית עד ה-12 לסה"נ) צמחה בספרד תרבות יהודית ייחודית שכללה שירה, הגות וספרות בעברית. מנהיגים יהודים נטלו חלק בחיים הפוליטיים הכלליים ואף הגיעו לעמדות ממשל בכירות.

בנוסף, היו מרכזים יהודיים חשובים בתקופה זו גם בבבל, ביזנטיון, צפון אפריקה, איטליה ופרובנס (דרום צרפת).

דיורמה: שמואל הנגיד (תרגיל של מדרש דיורמה- מה ניתן לספר על שמואל הנגיד רק מעיצוב דמותו בדיורמה?)

רבי שמואל בן יוסף הלוי הנגיד, המכונה שמואל הנגיד, מגדולי המשוררים העבריים בספרד של ימי הביניים. שימש בתפקידים פוליטיים בכירים בממלכת גרנדה המוסלמית שמינוי יהודי אליהם היה נדיר ביותר בספרד המוסלמית – שר האוצר ושר הצבא, ובשיא הקריירה הפוליטית שלו שימש כווזיר הגדול, משנה רק למלך.

הוא נחשב למשורר העברי הגדול הראשון בתור הזהב של יהדות ספרד והיווה השראה לשלושת המשוררים הגדולים הנוספים: רבי שלמה אבן גבירול, רבי משה אבן עזרא ורבי יהודה הלוי. גם משוררים עבריים מודרניים כדוגמת נתן יהונתן ויהודה עמיחי הושפעו משיריו. בתור רמטכ"ל של גרנדה המוסלמית היה יוצא מדי שנה בראש הצבא להילחם באויבי הממלכה. חלק משיריו הידועים חוברו בשדה הקרב כפי שמוצג בדיורמה.

בהיותו בשירות המלכותי נשא את יהדותו בגאווה, דאג לקהילות היהודיות, תמך מהונו בישיבות ובתלמידים עניים בספרד ובמקומות אחרים כולל ירושלים. (דוגמה לזיקה ודאגה לארץ ישראל) תמך גם במשוררים. התמנה לראש רבני ספרד והשיב לשאלות רבות שהופנו אליו בנושאי דת ודין.

מיצג וידאו: יצירה לדורות / שירת ספרד

לא רק שירי שמואל הנגיד שימשו השראה לאמנים יהודים בני זמננו. לפנינו מופיע אוסף ביצועים עכשוויים לשירה שנכתבה בתקופת תור הזהב בספרד.

• מוקד פולין ליטא והאימפריה העות'מאנית

חוף מבטחים שנפתח בני יהודים לאחר גלות רומי היה בשטחי פולין וליטא. ההגירה לאזורים אלה נמשכה תקופה ארוכה והתגברה בעקבות הגירושים ממערב אירופה בשלהי ימי הביניים. ככל הקבוצות האחרות בממלכה, היהודים זכו לאוטונומיה פנימית נרחבת. ועד ארבע ארצות שהתפתח מן המאה ה-16 ואילך, אמנם נוסד כדי להקל על השליטים לגבות מסים במרוכז מהיהודים, אך בפועל איפשר להם לנהל את קהילותיהם והדגיש את מעמדם האוטונומי. יהודי האימפריה העות'מאנית היו קיבוץ יהודי הטרוגני ומגוון ביותר. זה היה כור היתוך של עדות שמוצאן מארצות שונות. מרבית היהודים יכלו לגור בכל מקום שחפצו, לקיים את יהדותם, לארגן את קהילותיהם ולעסוק במגוון רחב של מקצועות.

מוצג: סרט – בין קושטא ללובלין

הסרט מציג מפגש המתרחש בשנת 1767 בין יהודי מלובלין (מזרח אירופה) ויהודי מסלוניקי (האימפריה העות'מאנית), בו הם מספרים זה לזה על החיים היהודיים והאתגרים בכל קהילה. כך ניתן ללמוד על המשותף בין היהודים ועל השוני בין שני המרכזים היהודיים.

למרות שהיו בגולה למעלה מ-1,500 שנה, תחושת החיבור והתקווה לשוב לציון הייתה נוכחת בחיי היהודים. בנוסף לזיקה לישראל, המאמץ לטפח חינוך ואורח חיים יהודי היה חיוני להצלחת ההמשך היהודי. הרצון לשמור על הפרטיקולאריות הדתית והתרבותית, הוא ששמר עלינו כעם שבסופו של דבר שב לארצו והקים מדינה. בהרבה מובנים, הדור שלנו קוצר את פירות מאמציהם.

מוצג: דונה גרציה

אשת עסקים ונדבנית אמידה ביותר. נולדה בליסבון ב-1510 להורים אשר ברחו לפורטוגל בגירוש ספרד ב-1492 והוטבלו בעל כורחם ב-1497 עם כל יהודי פורטוגל. כשהגיעה למצוות שמעה מהוריה על שורשיה היהודיים.

באופן חריג לתקופה, בעלה שנפטר ב-1538 הוריש מחצית מהונו והסמכות לניהול עסקיו לאלמנתו ודונה גרציה פתחה בקריירה עסקית ענפה ומוצלחת והפכה לאחת הנשים העשירות באירופה. היא השתמשה בהונה לחלץ אנוסים נרדפים מידי האינקוויזיציה ולהבריחם לאימפריה העות'מנית. ב-1522 נענתה להזמנת הסולטן סולימאן הראשון לעבור לקושטא בטורקיה, שם הייתה פעילה מאד בקהילה. בנתה בתי כנסת, ישיבות ובתי חולים.

המוצג בדיורמה מספר את סיפור ארגונה של חרם כלכלי על העיר האיטלקי אנקונה, בה אנוסים פורטוגלים הואשמו בחזרה ליהדות ונדונו למוות. בזכותה ניסה הסולטן להתערב לטובת הנאשמים, אולם החרם היה שנוי במחלוקת בקרב היהודים ובסופו של דבר כנראה לא היה משמעותי בהשלכותיו. ב-1561 חכרה את טבריה מהסולטן והחלה לבנות את העיר וליישב בה יהודים. דונה גרציה התכוונה להתיישב בעצמה בטבריה אולם ב-1569 נפטרה בקושטא, בטרם הגשימה את חלומה לעלות לארץ.

• מוקד העת החדשה – ציונות

פתיחה: אילו ברירות עמדו בפני היהודים בעידן הלאומיות?

למרות התבססות האמנציפציה בסוף המאה ה-19, מעמדם של היהודים נותר בעייתי ברוב ארצות מושבם. במזרח אירופה, שם שכן הקיבוץ היהודי הגדול בעולם, עדיין מנעו מהם זכויות אזרחיות והטילו עליהם מגבלות ואפליות שונות. גם במקומות בהם קיבלו זכויות שוות, סבלו יהודים סבלו מאנטישמיות שהוותה תגובת נגד להשתלבותם בכלכלה, בתרבות ובפוליטיקה (יש לא מעט לבחור מהם- פרעות קישינוב :סופות בנגב", פרעות ת"ח ות"ט, פרעות פרהוד, ועוד)

מוצג: סרט "בורשט" (ניתן להשתמש בסרט כסיכום או פתיח למוקד המודרנה).

הסרט מספר על מפגש בין שני אחים ואחות שמתכנסים במטבח בבית הוריהם. הוויכוח ביניהם עוסק בעניין הזהות היהודית האישית מול ההשתלבות בחברה שבה הם חיים.

כל אחד מייצג תגובה אחת לסוגייה: להשתלב, להתבדל או לעלות ארצה.

מוצג: פוסטר קק"ל

התנועה הציונית ביקשה להפוך אידיאלים למעשים. הקונגרסים הציוניים מאז הקמתם התמקדו ביצירת מוסדות האחראים לקידום תחומי פעילות שונים. ארץ ישראל הייתה ראויה הייתה להיות במוקד תשומת הלב ועל כך נוסדה ב 1901 הקרן הקיימת לישראל, כמכשיר פיננסי לאומי לטובת גאולת העם והארץ – אמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית.

הכרזה מציינת את היעד אליו יש להגיע: 100,000 דונם; השותפים? יהודים מכל העולם.

מעניין לציין שהבגדים וכלי העבודה המתוארים מזכירים מאוד יהודי קלאסי מתקופת החשמונאים. יכולות/ים לחשוב מדוע? (איזכור השיח סביב שלומציון המלכה).

• מוקד מדינת ישראל

מוצג: מגילת העצמאות

ראינו בסיור כיצד כל דור חווה אתגרים, כישלונות והישגים. עם כל מה שעברנו בהיסטוריה שלנו, נוכל לומר ש"אין חדש תחת השמש". ובכל זאת, אנו חיים בתקופה חסרת תקדים: מדינת ישראל המודרנית היא ייחודית דווקא בזכות שאיפתה לאחד את ההשקפות האידיאולוגיות השונות בתוך העולם היהודי. אנו חיים בתקופה של שגשוג כלכלי, רנסנס של השפה העברית, פעילות תרבותית אינטנסיבית וכל זאת בחיפוש בלתי פוסק אחר התנהגות אתית, הוגנת, יהודית ודמוקרטית.

הכרזת העצמאות היא מסמך שגיבש את הרצון הזה במילים. לצד איזכור העבר אשר הביא אותנו אל הצורך בריבונות ועצמאות בארץ ישראל, היא מפרטת את המצע הערכי אותו היא מבקשת לקיים (ניתן לקרוא בקול את הפסקה ה-13). המסמך הממזג יחד את העבר, ההווה והעתיד מכיל גם את הזכות שניתנה לנו להיות בעלי האמצעים הדרושים להביע את עצמנו בחופשיות בארצנו, כמו גם את האחריות שיש לנו להבטיח ליצור ולקיים חברת מופת ערכית, המכירה את מקורותיה ויוצרת מתוכם. כחלק מעבודתכן/ם הצבאית (והשירות הצבאי בכלל), אתן/ם ללא ספק חלק מהשרשרת ומעבודת החיבור בין העבר על השורשים והמסורות הקיימות מדורי דורות, דרך הנחלתם בהווה וביום יום וכל זאת כדי ליצור עתיד משמעותי המגלם בתוכו חזון ומציאות.

קומה 3

1. פתיחה

ברוכים הבאים לאנו – מוזיאון העם היהודי! המוזיאון כולו מוקדש לחקר והצגת סיפורו הייחודי והמתמשך של העם היהודי. בסיור זה ניתן דגש לנקודות חיבור בין התרבות העכשווית לשורשים העמוקים של העם היהודי. נגלה כיצד התרבות היהודית בכלל וזו הישראלית בפרט לא נוצרה בריק אלא מתוך שורשים עמוקים במורשת היהודית. לעיתים היא מאמצת אותם, לעיתים היא מתווכחת מולם, אולם היא תמיד מקיימת איתם דיאלוג, ביודעין או שלא ביודעין. עצם העובדה שאנחנו עומדים כאן בארץ ישראל ומדברים בשפה העברית כבר מטעינה אותנו במשמעות ובהיסטוריה יהודית, עוד לפני שאנחנו מעמיקים בתוכן כלשהו. את נקודות החיבור הללו והאופנים בהם הן באות לידי ביטוי ביצירה יהודית בת זמננו נחווה כעת יחד.

• מוקד מחול: מסורת תרבותית

נזמין את המשתתפות/ים להעלות בראשן/ם רקדניות/ים וריקוד. מהו הדבר הראשון שעולה? האם מבחינתם יש קשר בין אותו מראה שקפץ להם לראש לבין מורשת יהודית? למעשה, הריקוד היה מאז ומעולם חלק בלתי נפרד מהחיים היהודיים וריקודים ומחולות שמחה מתוארים כבר בתנ"ך (כבר לאחר קריעת ים סוף, כאשר הנשים פוצחות בשירים ובמחולות) ומאז הוא לא עזב את התרבות היהודית.

תרגיל מדרש תלבושת- נפנה את המבט אל הויטרינה עם התלבושת של שחרזדה מהבלט הרוסי ושיר השירים של להקת ענבל. נשאל את המשתתפות/ים מנין לדעתן/ם הגיעה כל תלבושת. מצד אחד יש לנו תלבושת של בקסט השייכת לעולם הבלט הקלאסי אבל חוללה בו מהפכה- אם לפני כן ביקשו תלבושות הבלט (כגון זו שלובשת מאיה מיכאילובנה פליסצקאיה במוקד) להדגיש את הגוף, בקסט הביא בשורה של הצגת התנועה על ידי הבגד דווקא. לצדו נספר על הבשורה שהביאה שרה לביא תנאי שהגיע אמנם ממשפחה תימניה אך התחנכה בקיבוץ עם ההורה הרומני. לימים, מתוך חיפוש אחר השורשים המשפחתיים והתרבותיים שלה, היא העלתה על הבמה דווקא את המחול התימני עם להקת ענבל. משם נעבור לתלבושות של רקפת לוי למופע אנאפאזה של להקת בת שבע, אחת מלהקות המחול שבשנות ה90 וה-2000 הפכה לאחת החשובות בעולם. גם אוהד נהרין, המנהל האומנותי של הלהקה לא הגיע מהבלט הקלאסי, אלא צמח מקצועית ממחול פולקלוריסטי. להקת בת שבע בניצוחו הופכת למהות של יצירה ישראלית בכך שהיא שואבת את מקורותיה גם מהצעד התימני, גם מריקודי העם, גם מהפולקלור (גם מהקלאסיקה דוגמת הבלט הרוסי) ויוצר מכולם יצירה חדשה. הדגש בתחנה זו הוא כי ישנם סוגים שונים ומגוונים של מסורות: תולדה של מרחב גיאוגרפי, של טקסטואליות, של שפה תרבותית ועוד. ההיכרות עם המסורות הללו והחיפוש אחר השורשים, תוך בירור מה מתוכם אנחנו רוצים לקחת וליצור מתוכו, הוא הדבר שיוצר את  התרבות העכשווית ואת הסיפור הישראלי.

• מוקד מוזיקה: מסורת ליטורגית- תפילה בלבוש חדש

המוזיקה והניגון תמיד נחשבו להיבטים חשובים ומרכזיים במורשת היהודית- משירת הלויים בבית המקדש, עבודת האל באמצעות הניגון, שירה משותפת בבית הכנסת וגם ביצירת שילובים בין נגינה ומוזיקה לברכה ותפילה.

כאן נתמקד בשני יוצרים אשר בדרכם קיימו דיאלוג אומנותי-מוזיקלי עם מורשתם מחד והמרחב בו חיו מאידך: עפרה חזה ור' דוד בוזגלו.

הבגד הנמצא במוקד הוא התלבושת שלבשה עפרה חזה על עטיפת האלבום "שדי" ששמו כבר מעיד על דיאלוג שהיא עצמה קיימה עם המורשת היהודית. (הערה למדריכ/ה: יש להזכיר כי מדובר בשם קדוש- אחד משמותיו של אלוהים. בשל כך, ישנם הסוברים כי אין להגות אותו סתם ולכן יש לנהוג ברגישות ולומר את אותיותיו על פני הגייתו).

עפרה חזה הייתה מחלוצות מוסיקת העולם אשר הלכה ופרחה בתקופתה בכל העולם, אולם ניכרים מאוד שורשיה התימניים (גם מבחינה מוזיקלית וגם מבחינה ויזואלית כפי שניתן לראות בתלבושת). בשונה משרה לביא-תנאי אשר רק בבגרותה העמיקה בשורשיה, עפרה חזה גדלה בבית תימני-מסורתי והוא אשר עיצב אותה כזמרת. דוגמא מובהקת לכך, הנמצאת גם במוזיאון הוא בשירה "אם ננעלו", פיוט מן המאה ה-17 שנכתב על ידי רבי שלום שבזי. בשיר זה שזרה עופרה חזה הן את מקורות משפחתה התימנים, הן את המסורת היהודית והן את יצירתה כזמרת עכשווית.

ר' דוד בוזגלו מציג לנו זווית מעניינת נוספת. אחד הדברים עמם התמודדה קהילתו במרוקו הייתה מגמה של התרחקות צעירים מן הקהילה והמסורת היהודית. דרכו להתמודד עם העניין הייתה בחיבור תפילות כגון שירת הבקשות ללחנים פופלאריים וכך לנסות ולמשוך את הצעירים בחזרה לחיק הקהילה.

• מוקדי שפות וספרות: מסורת טקסטואלית-להיות חלק מהמסורת כמעט מבלי להבחין בכך

נשאל האם יש בקרב הקבוצה כאלה ששפת האם שלהן/ם אינה עברית? עבור אלה, איזה מקום ואיזו משמעות היו בכל זאת לעברית בחייהם? האם יש בעיניהן/ם משמעות לכך שהם דוברים את השפה בה דיברו יהודים מאז תקופת המקרא?

אולי השורש הקדום ביותר של כולנו עם המורשת היהודית היא השפה אותה אנחנו מדברות/ים ובה אנחנו כותבות/ים וקוראות/ים. ניתן להפנות את הקבוצה למוצג של עיתון איל פרוגריסו הכתוב בלאדינו. גם אם איש מהקבוצה אינו דובר לאדינו, כולנו עדיין מסוגלות/ים לקרוא את הכתוב (גם מבלי להבין). מעניין לראות שבמרוצת הדורות נוצרו שפות יהודיות מקומיות כמעט בכל תפוצות היהודים ועדיין רובן נכתבו באותיות עבריות. אם ישנן/ם דוברות/י ספרדית בקבוצה, כדאי להזמינן/ם לקרוא ולנסות לבאר שכן גם אוצר המלים של השפות היהודיות מורכב מתערובת של מלים מקומיות עם ארמית ועברית.

מוצג: ספר השירים של חיים נחמן ביאליק- השיר "נדנדה". במוקדי המוזיקה ובקומה השנייה במוקד אשכנז וספרד ניתן לראות את המורשת היהודית כאבן שואבת מבחינה מוזיקלית, בין אם מדובר בהלחנה של מקורות ושימוש בטקסטים עצמם, בחידוש של פיוטים קדומים והענקת "לבוש" מוזיקלי חדש או בשימוש בתוכן- בסיפור, במנהג, בדמות וכו'. מוקד הספרות מפגיש אותנו עם דיאלוג בין יוצר ובין עקרון מהותי במורשת היהודית. כדאי לשאול את החיילות האם יש להן דוגמאות ליצירה שכזו שהן מכירות.

נזמין את המשתתפות/ים לפרט את שירי הילדים של ביאליק ונעצור בנדנדה. כעת נשאל מי זוכר/ת את כל המילים (הטעות השגורה היא "מי למעלה מי למטה" במקום "מה למעלה מה למטה"). מה לדעת/ן הפירוש של "מה למעלה מה למטה"?

כעת נספר שבמשנה (שנחתמה במאה ה-2 ) מופיעה האמירה הבאה: "כל המסתכל בארבעה דברים, ראוי לו כאילו לא בא לעולם, מה למעלה, מה למטה, מה לפנים, ומה לאחור". כלומר מתקבלת כאן תשובה (אחת מני רבות יש לומר) כי לא מומלץ לאדם לחקור בארבעת הדברים הללו: "מה למעלה ומה למטה" (מי שולט בעולם) וכו'. זוהי דוגמא לעיסוק תיאולוגי המתקיים בעולם היהודי מדורי דורות בדבר השאלה על מי שולט בעולם והאם ניתן להוכיח עקרונות של אמונה (שאלה אשר זכתה לתשובות רבות).  בכתיבת השיר, ביאליק כן שואל וגם נותן תשובה משלו: "רק אני ואתה". כאן נראית דוגמא ליצירה שדורות של ילדים גדלים עליה, דורות של הורים שרים אותה וזאת מבלי לדעת שטמון בה מעשה של פרשנות למקורות.

• מוקד אוכל: מסורת קהילתית / משפחתית

על פניו אין דבר שיותר מדבר מורשת משפחתית מאשר אוכל. אוכל הוא לא פעם הביטוי האולטימטיבי לבית (ניתן להזכיר כי אוכל נקשר גם לא פעם להומור יהודי עם דמות האם היהודיה שרק רוצה להאכיל- האם היא עדיין קיימת בכלל?). נשאל את המשתתפות/ים מהו המאכל שמבחינתן/ם מבטא את את חוויית של המורשת ממנה באתן? האם זה מאכל שעובר במשפחה או אולי הגיע ממפגש עם תרבות אחרת? מדוע לדעתן/ם אוכל מהווה תפקיד חשוב כל כך במורשת היהודית?

נזמין אותן/ם לאתר מאכלים משפחתיים באינטרקטיב וספרי בישול מוכרים בארון הספרים במוקד.

כדאי להזכיר שגם עולם הקולינריה הישראלי מושפע כמובן משורשיו, תוך התאמתם לחיך (ולתרבות האוכל) בני התקופה. אם פעם ספרי בישול ישראלים כמו מהמטבח באהבה של רות סירקיס (נמצא במוקד) היו כתובים בלשון נקבה והתמקדו בדמותה של "עקרת הבית" שמאכילה את משפחתה (ביטוי לאותה אמא יהודיה בבבדיחות היהודיות), כיום ניתן למצוא לא מעט מסעדות יוקרה (ושפים ממין זכר) הלוקחות את אותן מנות מסורתיות המוכרות מבית סבתא ואמא ומציגות אותן באור חדש אך עדיין כזה שנותן הרבה מאוד כבוד למסורת. אגב, תרבות קולינרית זו שהעלתה את ישראל על מפת התחום בעשרים השנים האחרונות, חוזרת חזרה אל המטבחים ואל ספרי בישול הכתובים כיום לשני המינים (בהשפעת שפים רבים ממין זכר) ומכניסים אל המטבח הביתי מן היוקרה וההרפתקנות של עולם המסעדות. מעניין יהיה לדעת מה הילדות/ים שלנו יספרו על מסורת האוכל שעליה הם גדלו…

• סיכום קומה 3

עיבוד קצר: מה הפתיע אתכם? אילו דברים שלא הכרתם התגלו?

לא פעם אנחנו חיים בתחושה שהתרבות שלנו היא תולדה של כאן ועכשיו, כאשר למעשה כל דבר בחיינו בישראל מתכתב עם מקורות קדומים. כמו כן, עלינו לזכור כי גם מבלי לחוש בכך, המורשת היהודית היא חלק מהתרבות החברתית וחיי היום-יום שלנו. העמקת ההיכרות שלנו איתה מאפשרת לנו להכיר את אותה תרבות של כאן ועכשיו באור אחר ולגלות בה צדדים חדשים ובעלי משמעות לנו בחיינו.