רציונל נווה צדק למפקד/ת

מה עושים החיילים לפני שהם מגיעים אלינו?

מפקד/ת יקר/ה, אנא קרא/י את הטקסט הבא בעיון רב – הוא מכיל בתוכו את תמצית הרעיון של סיור נווה צדק. סיור זה הוא סיור שאם לא נבין את העומק שבו והכוונה לשמה אנו מגיעים לנווה צדק – יתפספס הסיור רובו ככולו.
בסיור תצטרכו לקחת את הרעיונות העולים כאן ולתרגם אותם לשפתכם האישית והמיוחדת, על מנת שתעבור לחיילים בדרך האותנטית שלכם.

באחד הסיורים שהיו בנווה צדק, תוך כדי שאנו מבקרים ב'בית הכנסת שלוש' שבשכונה (בו יש ספר תורה שהעלה אהרון שלוש מאלג'יר , מומלץ לבקש לפתוח את ארון הקודש ולהראות לחיילים) מספר לנו רב בית הכנסת, אדם מבוגר, על משל מיוחד.
הוא מציג בפנינו כוס חד-פעמית ואומר את הדבר הבא:
"דעו לכם שכל דבר ממשי שיש בעולם – קדם לו רעיון רוחני".
"הכוס הזו למשל", הוא הניף את הכוס, "התחילה ברעיון של אדם שרצה להכין כלי קיבול למים.
הרעיון התגלגל והתפתח לשרטוטים ותכנונים, ולאחר מאמצים ועבודה – הנה יש לפנינו כוס מפלסטיק".
"ומה אני רוצה לומר לכם בזה?" הוא אמר, "שאין דבר במציאות שיכול להתקיים ללא רעיון רוחני שקדם לו. לולא אותו רעיון לכוס – לא הייתה לנו היום כוס מפלסטיק".
"עכשיו" ,הוא אמר, "כשאתם מסתובבים בשכונת נווה צדק, אם תעברו ותראו מה יש בה- תיוודעו למקום שהצמיח בתוכו את אלו שהתחילו את חיי הרוח החדשים של עם ישראל השב לארצו לאחר 2000 שנות גלות. אנשים מגלויות שונות שהתקבצו לכאן.
כי מבלי אותה רוח מקורית וחדשה ,שמתבטאת בשלל תחומים, אין קיום לעם.
ואין זה משנה איזה עם – כל עם בכל אזור בעולם".

הרבה במהלך הקורס אנו מדברים עם החיילים על ציונות וחלוציות המתבטאות בעליות, בייבוש ביצות וכדו'… אולם ההגעה לנווה צדק קורית בכדי לדבר על חלוציות קצת שונה ממה שאנו מכירים, כזו שלא מרבים בחשיבותה בדרך כלל– חלוציות יהודית-תרבותית.
אם נחשוב לעומק נגלה שמה שהניע אנשים לעזוב את מקומות מגוריהם, לעקור את חייהם ולהגיע לאדמה שוממה, לארץ ישראל, הוא לא שפע שיש בארץ או נוחות באותה תקופה.
הייתה זו דווקא הרוח. רוח שגורמת להם לבוא מכל העולם לאדמה שוממה מכל (כמו שמתאר מארק טווין),
 להזיע ולעמול כדי להצמיח ולצמוח בה.
וכמו שאמר לנו אותו זקן, הקיום הפיזי לאחר שהגיעו , תלוי בחיי רוח שיוסיפו לדבר שהם רוצים לבנות כאן.
דווקא כאן בשכונת נווה צדק גדלו והתבססו "אבני בניין" מרכזיות.
אנשים שפיתחו והתחילו את אותה רוח, המשפיעה עלינו עד לימינו. ובתחנות אלו נעבור בסיור:
אם בנחום גוטמן ,שממציא דרך אומנות הציור סגנון חדש של ציורים וכתיבת ספרי ילדים. אותם ספרים מנסים להעביר למתבונן בהם את התחושה של אותם ימים (דרך הצבעים ושאר הפירוט שיש במערך).
אם בש"י עגנון, שיוצר את חיי הרוח עם הספרות הארצישראלית המיוחדת במינה שנולדת.
כזו שנלמדת עד היום בבגרות בספרות.
אם בבית הסופרים בו ניחשף לעיתון מקורי שמודפס באותם ימים, דבר חריג בכל קנה מידה ביחס לתקופה דלת האמצעים. אנשים שכותבים לעיתון ומפרסמים בו מאמרי דעה מחשבתיים.
אם ברב אברהם יצחק הכהן קוּק ,הרב הראשי האשכנזי הראשון בארץ ישראל, רב חשוב מאוד בציונות הדתית שטען כי תחיית חיי הרוח של העם היהודי מעידה על תחייתו הלאומית.
אמנם לא נדבר עליו בסיור, אך גם הוא חי בנווה צדק באותה תקופה ותרם לשיח המתחדש שם.
אם באהרון שלוש , שיוצא מחומות יפו ורוכש את הקרקע הפיזית של נווה צדק לצמיחת כל אלו.
ואם במרכז סוזן דלל שמשמש עד היום למרכז מחול תרבותי בעל שם עולמי.
כזה שמגיעים אליו מכל העולם כדי לחזות בלהקת בת-שבע שזהו ביתה.




דרך כל הנקודות האלו ניגע בנקודה אקטואלית מאין כמוה, שאולי אנו מתעסקים איתה כיום – הרוח.
לפעמים אנו מזלזלים בשיח על תרבות וחיי רוח. לפעמים אנו רחוקים מזה מאוד.
אך נראה שדווקא דבריו של רב "בית הכנסת שלוש":
ש"כל דבר ממשי בעולם (בעצם – המדינה שבדרך) חייב להתחיל מרעיון רוחני (חיי רוח ותרבות) שקודם לו ומתלווה אליו" – מסבירים בצורה בהירה עד כמה חשובים חיי הרוח, הפנאי והתרבות שמתפתחים כאן בנווה צדק – לאותן עליות וחלוצים שיעלו לארץ ויבקשו "לבנות ולהיבנות" בה.
מתוך שנגיע לנווה צדק ונלך במקומות בהם הם חיו, נתחקה אחרי הנופים שראו והרכבת בה נסעו – נוכל לחוות על בשרנו את אותה חלוציות תרבותית , שמתחילה מחדש את חיי הרוח של עם ישראל השב לארצו.

 לאחר שנסיים בנווה צדק נמשיך לתחנה הבאה שלנו והיא "בית התפוצות".
בית התפוצות הוא מוזיאון העם היהודי. שם נעשה מן Zoom out  ונראה כיצד מתפתחים חיי הרוח של העם היהודי בכל העולם, במקביל לארץ ישראל.
נראה כיצד דרך הומור, המבטא פן מסוים מתרבות, ניתן להבין על תנועות ותהליכים שקורים בחברה.
הסבר: ישנה טענה מפורסמת הטוענת שאם נרצה להבין מה בוער בחברה מסוימת – נצטרך לראות על מה היא צוחקת. לדוגמא, במוזיאון מוצגת דמותה של "לובה" מהתוכנית ארץ נהדרת. לובה היא מוכרת בסופר, עולה מברית המועצות, המתקשה לקבל ולהבין את המנטליות הישראלית – כזו השונה מהמנטליות שהיא רגילה אליה מברית המועצות.
בינה לבין הקונים מתפתחות מתיחויות רבות ויוצרי הסידרה יצרו מערכונים המציגים מפגש שלה עם שאר הקונים הישראלים.  אם נעיין היטב ,נראה שבאותה תקופה עלו הרבה מיהודי ברית המועצות לארץ ואכן פערי תרבות היו ניכרים בחברה הישראלית. ומכאן ההומור של אותה תקופה.
בתצוגה נראה הומור יהודי מכל העולם. בין הגשש החיוור בארץ לבין סיינפלד בחו"ל.
בנוסף, נוכל לראות איך יהודי העולם הושפעו תרבותית מהאיזורים בהם חיו – ע"י הסתכלות בעיצוב בתי הכנסת במקומות השונים בעולם.

אם כן, הסיור עוסק בחלוציות תרבותית לאחר קיבוץ גלויות היסטורי .
תחום שאנו ממעיטים בערכו לפעמים,
אבל עם חשיבה מחודשת נבין שלכל אחד מאיתנו יש תרבות חיים אישית שהוא חי.
אולי אלו הסיפורים שעוברים במשפחה (שהם רק שלנו) והם מייחדים והופכים אותה למה שהיא.
 אולי מנהגים או שירים שאנו זוכרים שסבתא שרה לנו כשהיינו קטנים, כל אלו מכונים כתרבות חיים שאנו מקיימים בחיינו הפרטיים.
וכמו לאלו, גם עם ישראל שחוזר לארצו  זקוק ל"תרבות חיים" שתלווה אותו ותוסיף לו עוד משמעות. כזו שנוצרת לעם שלם, כזו שמתעצבת עד היום ואנחנו אלו שממשיכים אותה. ממשיכים גם את מה שהתחילו בנווה צדק וממשיכים ליצור אותה בעצמנו ,בארץ ישראל,  יום-יום  שעה-שעה.