מערך סדנת סרטי הארכיון
סדנת סרטי הארכיון
קהל היעד: כיתות ז' – י"ב
כרגע מכוון לימי שיא במוזיאון ולא כחלק ממערך קבוע.
משך הסדנא: 45-60 דקות
הסדנא במשפט:
דרך צפייה והתבוננות בסרטי הארכיון נכיר קהילות ומשפחות יהודיות ברגעים משמעותיים ונבין כיצד אנו יכולים למצוא את הסיפור המשפחתי שלנו דרך כלים דומים.
הסדנא בפסקה:
נכיר קהילות יהודיות מהתפוצות דרך סרטי ארכיון נדירים ממאגרי המוזיאון. נבחן ונשאל: מה היה מעמדה של הקהילה בסביבה בה היא מצולמת? מה היו חיי התרבות והרוח? מה היו הערכים אותם היא ביקשה להדגיש ולצלם? האם יש דברים דומים בחוויה המוצגת בפנינו לחיים שלנו כיום? האם אנו יכולים למצוא בסיפור המשפחתי שלנו דברים הדומים למשפחות שנכיר? אולי גם אנו יכולים להשתמש היום בוידאו על מנת להעביר את הסיפור המשפחתי שלנו?
חומרים: הסרטים הנ"ל על כל מחשב, בתיקייה ברורה:
- ○ "ילדי התקווה מונקאץ'" ( הונגריה – 1933)
- ○ "חתונה ברומניה" (רומניה – 1936)
- ○ "חיי היהודים בא"י : גימנסיה הרצליה "(ישראל – 1913 )
- ○ "חיי היהודים בא"י: חוות מגדל" (ישראל – 1913)
- ○ "נשלסק" (אפשרות למתקדמים)
מערך חינוכי
מטרות פדגוגיות:
ידע:
- התלמידים יכירו את המשפחות והקהילות המתועדות ואת הרקע והסביבה שלהן, על הקשר היסטורי ותרבותי
מיומנויות:
- התלמידים ירכשו יכולת להתבונן בסרט ארכיון ולהסיק מתוכו על המצולמים ועל ערכי התקופה המצולמת
- התלמידים ירכשו יכולת להשתמש בוידאו ככלי תיעודי
חיבור ורלוונטיות לחיי המשתתפים:
- התלמידים יחוו חיבור או הזדהות עם הרגעים המשפחתיים המצולמים ויבקשו לחפש חומרים דומים בסיפור המשפחתי שלהם
- התלמידים ימצאו מכנה משותף או דומה בין הסיפור המשפחתי שלהם לסרטי הארכיון דרך נכסי העמיות
פתיחה:
אז ראיתם את המוזיאון בסיור אבל המוזיאון זה לא רק התערוכות: יש לנו מאגרי מידע עם עשרת אלפי תמונות שמתעדות חיים של יהודים מהמצאת המצלמה ועד לאתמול. ככה גם לגבי הסרטים, מהמצאת הוידיאו, אנשים מתעדים את עצמם ואת המשפחות שלהם. אוניברסיטאות ומוזיאונים אוספים את החומרים הללו ושומרים אותם, ולנו יש כאן אוסף סרטי וידאו ענק.
שאלו:
- למה לדעתכם שומרים סרטים כאלו? מה הערך שלהם?
- אתם גם מצלמים סרטים במשפחה? למה?
- מה אפשר ללמוד מסרטים כאלה?
מסרטים פרטיים שאנשים מצלמים אנחנו יכולים ללמוד על התקופה, על מה היה חשוב לאנשים שצילמו אותם (אנחנו מצלמים פחות רגעים שלא חשובים לנו, הרבה יותר רגעים שמהם אכפת לנו) – במה הם דומים לנו, ובמה הם שונים.
הסרטים המוצעים לצפייה ודיון (אין חובה להקרין את שלושתם, תלוי בזמן):
- ○ "ילדי התקווה מונקאץ'" ( הונגריה – 1933)
- ○ "חתונה ברומניה" (רומניה – 1936)
- ○ "חיי היהודים בא"י : גימנסיה הרצליה "(ישראל – 1913 )
- ○ "חיי היהודים בא"י: חוות מגדל" (ישראל – 1913)
- ○ "נשלסק" (אפשרות למתקדמים)
מטלות צפייה:
- שימו לב לבגדים – ארוכים, קצרים?
- מתי צולם? לא חייבים שנה – אפשר גם עונה.
- איפה צולם? בארץ קרה או חמה?
שאלות לדיון והעמקה לכל אחד מהקטעים:
"חתונה ברומניה":
מה אנו יכולים ללמוד על משפחת עמנואל מהסרט?
מה ראינו ב:
- לבוש
- רגשות המצולמים מול המצלמה
- המקומות בהם נערכים הצילומים
- עיסוקם של האנשים
- מהי הרמה הסוציו-אקונומית (המעמדית) של המשפחה?
- מה שונה ומיוחד באירוע של משפחה זו מהאירועים של המשפחות שלנו? (ניתן לכוון לדיון על מסורת מול מודרנה, פשטות מול טכנולוגיה ופאר)
על הסרט: החתן היה רופא. בתקופה ההיא להיות רופא יהודי מעיר קטנה במזרח אירופה היה מאוד נדיר. הכלה הייתה אחות, בתקופה שנשים עובדות היה דבר כמעט לא קיים, ואם מישהו כבר סיימה ביהס היא שקעה לתוך חיי המשפחה. אחרי מלחמת העולם ה2, הזוג חזר לעיירה שלהם והבינו שאין להם שם כלום לחפש. הם רצו לעלות לארץ אבל לאט לאט, החומות נסגרו, ולאנשים עם מקצועות כמו שלהם היה בכלל קשה לעזוב כי היו צריכים אותם, אז הם ויתרו ונשארו וחיו בתנאים מאוד קשים. עד שבשנת שישים, נפתח חלון הזדמנויות לקבל אשרה ולעלות לארץ. הפקיד שקיבל אותם בארץ, לא עניין אותו המקצועות שלהם ולא השפות שהם ידעו, הוא שלח אותם למצפה רמון שהיה מקום מאוד נידח. הם עבדו שם שנתיים במצפה רמון ואז נפתחה דימונה. דימונה הייתה מעברה והיה צריך שם כוחות רפואה. בהמשך הם עברו באר שבע והתנדבו עם אוכלוסייה בדואית.
ב-3 דקות למדנו על: השואה, יהדות ברית המועצות שביקשה לעלות לארץ, המעברות בדימונה, קשיי עלייה ועל הגיוון החברה הישראלית.
"חיי היהודים בא"י: גימנסיה הרצליה":
- מה הם המקצועות שראינו מודגשים בלימודי התלמידים?
- מה היא המטרה של יוצרי הסרטון לדתעכם?
- למה הם בחרו לצלם את התלמידים עושים פעולות מסוימות?
על הסרט:
קטע מסרט באורך שעה שנוצר לרגל הקונגרס הציוני, בניסיון למשוך אנשים לעלות לארץ על ידי קולנוע. כלומר סרט תעמולה-ציוני. הסרט הלך לאיבוד למשך שנים ארוכות ולפני כ-15 שנה חוקר קולנוע נודע מצא אותו. הוא הוסיף לסרט קריינות שמבוססת על מכתבים מאותה תקופה.
המקום הראשון שביקרו בו ופותח את הסרט זו העיר תל אביב, העיר העברית הראשונה. הם התמקדו בגימנסיה הרצליה, הגימנסיה העברית הראשונה. השיעורים מעידים על הלך הרוח של התעמולה הציונית, המבקשת להציג את היהודי החדש בארץ ישראל. שימו לב מה בוחרים להדגיש, תל אביב היא עיר של צעירים עם גמנסיה, השכלה, להבדל בין תלמידי ביהס של פעם להיום, כמו למשל ההבדל בתלבושות של התלמידים.
"ילדי התקווה":
- איפה שרים זאת הילדים?
- האם שמעתם משהו שונה ממילות ההמנון שאנו מכירים?
על הסרט:
ילדי הגימנסיה העברית בעיירה מונקאץ' שבהרי הקרפטים שבהונגריה שרים "התקווה". זו ההקלטה המוקדמת ביותר שקיימת של ההמנון הלאומי הציוני, סרטון זה צולם בין שתי מלחמות העולם הגדולות. במקרה ובאותה השנה הקונגרס הציוני (בראשותו של הרצל) בחר באופן רשמי את שיר זה להיות ההמנון הלאומי של התנועה הציונית.
מילות השיר שונות מכיוון שזהו השיר המקורי ממנו 'נגזרה' התקווה של ימינו, והיו מתאימות לתקופה ולחלומות של היהודים הציונים דאז – לחזור לארץ ישראל.
"חוות מגדל"
- מה עשו האנשים בסרט?
- איזו דמות חשובה הופיעה כאן?
- מה אתם יודעים על יוסף טרומפלדור?
על הסרט:
חלק נוסף מהסרט שממנו גם נלקח הקטע על גימנסיה הרצליה. בסרט ניתן לראות את יוסף טרומפלדור.
"נשסלק"
- מה היו התגובות של האנשים למצלמה? למה לדעתכם?
- האם הייתם לוקחים גם מצלמה לטיול השורשים שלכם?
- מה הייתם רוצים לצלם בטיול שלכם?
על הסרט: הסרט משנת 1938 ובצבע! מדובר במשפחה יהודית שמהגרת לאמריקה, ובשנת 1938, רגע לפני מלחמת העולם השנייה רוצה לעשות טיול שורשים חזרה לעיירה ממנה באו. . הסרט נמצא במגירה ישנה נושנה של פרופ למוסיקה בניו יורק, גלן קורטץ, שהיה צריך להעביר את הדירה של הוריו. בין החפצים שהוא מצא בדירה היה גליל של פח ובתוכו פילם מתפורר. הוא הלך לעבד את הסרט במעבדה, ואז ראה משהו ששינה את חיי: זו הייתה עיירה, שטאטל, עם רוב יהודי. הוא התלהב והתרגש והחל במסע למצוא כל פרט מידע על העיירה הזאת. את כל המידע שגילה כתב לספר מדהים על קורות העיירה והמשפחה שלו , הספר נקרא "שלוש דקות בפולין".
רוב החומרים הדומים מתקופה זו נעלמו בגלל שלדור של הילדים והנכדים שלהם כבר לא היה אכפת. אבל ברגע שהפרופסור למוזיקה ראה את הסרט הזה זה נגע לו בלב והוא עזב את כל העיסוקים שלו למשך כמה שנים ונסע לפולין וחיפש מידע על אנשים מנשלסק.
סיכום:
נפגשנו עם כלים חדשים במוזיאון- סרטי הארכיון! דרכם גילינו שניתן לחקור ולהכיר קהילות יהודיות ברחבי העולם, מצאנו איך חייהן והחיים שלנו דומים ומחוברים זה לזה, דרך רגעים משפחתיים, ההמנון הציוני, טיול שורשים ודמויות מופת אשר השפיעו עלינו עד היום.
נסיים את הסדנא עם הצעה לסיפור המשפחתי שלנו – האם קיימים אצלינו בבית חומרים דומים שנוכל ללמוד מהם על המשפחה? או לחלופין, האם אנו יכולים לספר את הסיפור המשפחתי שלנו דרך הכלי הקולנועח כפי שעשו קהילות יהודיות במאה השנים האחרונות?
נספחים:
ילדי התקווה מונקאץ', הונגריה – 1933 (2-3 דק')
יחוץ ממילות ההמנון המוכרות לנו הילדים בסרטון שרים שורות נוספות, פחות מוכרות:
"עוד לא אבדה תקוותנו
התקווה הנושנה
לשוב לארץ אבותינו
עין לציון
דוד בה חנה"
זוהי הגרסא המוקדמת והארוכה של שיר התקווה המוכר לנו, לשיר המקורי קראו "תקוותנו" ובגרסא זו המילים מדברות על ציפייה ותקווה להגיע לארץ ישראל, כמיהה שהייתה משותפת לקהילות רבות בתפוצות.
חתונה ברומניה – שנת 1926 (5 דק')
סרטון החתונה של משפחת עמנואל, צולם בעזרת מצלמת הוידאו של הדוד בלו, אחי הכלה, שלמד צילום פילם וצילם את החתונה.
משפחת עמנואל הייתה בעלת בית הקולנוע היחיד בעיר פלוישטי, רומניה. בסרטון אנו רואים את תהליך אירוע החתונה בעיניים של תקופה אחרת לחלוטין משלנו; הלבוש התקופתי (מגבעות ושמלות), מנהגי התקופה והקהילה- למשל הצעידה מבית הכלה/חתן (במקרה של עמנואל מבית הקולנוע) לבית הכנסת בו נערכת החופה.
בנוסף לכך ניתן לראות את ההתרגשות הרבה סביב המצלמה – בתקופה בה לא היה נפוץ לצלם ולתעד באופן טכנולוגי אירועי חתונות אנו רואים כיצד המצלמה מקבלת את מרכז תשומת הלב ומסביבה מתגודדים האורחים (ולא עוקבת אחרי האורחים כמו בתקופה שלנו).
הסרט נשמר ונמסר לנו על ידי ביאטריס, הילדה הקטנה בת החמש עם הפפיון המצולמת בסרטון.
חיי היהודים בא"י : גימנסיה הרצליה, תל אביב – שנת 1913
לצורך הכנת הסרט נשלחה לארץ חבורת אנשי קולנוע צעירים ממזרח אירופה שתרו את הארץ במשך מספר חודשים מצפון ועד דרום וביקרו במקומות שנבנו בהם כבר ישובים.
המקום הראשון שביקרו בו ופותח את הסרט זו העיר תל אביב, העיר העברית הראשונה. הם התמקדו בגימנסיה הרצליה, הגימנסיה העברית הראשונה.
מעט על גימנסיית הרצליה: ב- 1909 הועברה הגימנסיה מדירה קטנה לבניין רחב וגדול, ברחוב הרצל בתל אביב הקטנה, ונקראה על שם בנימין זאב הרצל הגימנסיה העברית "הרצליה". ליוסף ברסקי, האדריכל אליו פנו לתכנון המבנה החדש, נרמז "בעדינות" כי כדאי שהמבנה ידמה לבית מקדש. ברסקי לא היה צריך יותר מזה. הוא קרע חלונות ענק מקושתים בקירות המבנה, עיצב שערים קמורים ובליטות על גג הבית. שני העמודים בכניסה היו כשני העמודים בכניסה לבית המקדש – בועז ויכין.
בסרט מספר קטעים המשקפים הווי של בית ספר ציוני-עברי מלפני יותר ממאה שנה: אנו רואים את שיעורי החקלאות, את החזרות להופעות המחול, ומיוחד הוא הקטע בו מצולמים בנים ובנות בשיעורי ספורט בחצר הגימנסיה. כל השיעורים מעידים על הלך הרוח של התעמולה הציונית, המבקשת להציג את היהודי החדש בארץ ישראל, האתלט, החקלאי והיוצר, האמנותי והמסודר, והכל תחת רוח האימרה "נפש בריאה בגוף בריא".
חיי היהודים בא"י : חוות מגדל– שנת 1913
רקע על יוסף טרומפלדור- ויקיפדיה: