ארכיון: סדנת סרטים

סרטים לסדנת פולין – עולם שנעלם/ לסדנת הקהילה היהודית

מילות פתיחה

המסר שעומד לנגד עיני במקבץ הסרטים להלן הוא להדגיש את רבגוניותו של העולם היהודי במזרח אירופה בין שתי מלחמות העולם ואת חיוניותו, זאת, בניגוד לתדמית הסטריאוטיפית של היהודי הגלותי המסכן, העני, הסגור בעולם דתי בלבד בשטטל, תדמית שנדמה לי כי עדיין קיימת אצל רבים.

על איזה תקופה אנו מדברים?  על שלהי המאה ה-19 ותחילת המאה העשרים, עד פרוץ מלחמת העולם השנייה שהביאה אתה את שואת יהודי אירופה.

מהו המרחב הגיאוגרפי?  מזרח אירופה. זוהי הגדרה גמישה כי הגבולות זזו:

שאלו יהודי: כיצד אתה מכיר שפות כה רבות?
הוא ענה: את ברית המילה עשו לי בקיסרות האוסטרו-הונגרית, את בר המצווה בצ'כוסלובקה, התחתנתי בהונגריה, התגרשתי בבריה"מ ואני עתיד להיקבר באוקראינה. וכל זאת מבלי שעזבתי אף פעם את המקום בו נולדתי.

בכל אופן, מדובר במה שהיום נחשב לפולין, אוקראינה, ליטא, לטביה, בלרוס, רומניה, הונגריה, חלקים מרוסיה.

לא רק הגבולות זזו. גם רעיונות ואידיאות עברו ממקום למקום וההשפעה שלהם הייתה לפעמים יותר חזקה מהשינוי הפיסי של הגבול. כך אנו מוצאים יהודים בברנו, צ'כוסלובקיה או יהודים בריגה, לאטביה שמנהלים אורח חיים זהה לאחיהם היהודים בברלין.
מה מאפיין את התקופה? זו הייתה תקופה של שינויים!

כיצד התבטאו השינויים הללו בעולם היהודי?
כמו תמיד בהיסטוריה, היהודים הושפעו מהנעשה סביבם, וכבר אמרנו שלרעיונות אין גבולות.
העולם היהודי, המסורתי, ההומוגני נפרץ זה מכבר. רעיונות ההשכלה הביאו לתהליך חילון. ברחוב היהודי היה ייצוג לכל הזרמים האידיאולוגים של התקופה והיהודים יישמו, כל אחד לפי דרכו, את האפשרויות החדשות שנפתחו בפניהם: המונים הגרו למערב, בעיקר לאמריקה הצפונית והדרומית; המיעוט היה ציוני; רבים הצטרפו לבונד; היו סוציאליסטים והיו קומוניסטים, היו חסידים והיו מתנגדים והיה "עמך", יהודים פשוטים, מסורתיים, קשיי יום, שחיכו למשיח.

השינויים פתחו בפני היהודים אפשרויות חדשות שהצריכו החלטות

אנו מבקשים לתת בעזרת הסרטים ביטוי ויזואלי ותוכני לרבגוניות זו.

סרטים לבחירה:

1. כנר על הגג –  (הופק ב – 1964) 4 הדקות הראשונות

מילות פתיחה לפני ההקרנה: אנו מדברים פה על זיכרון, על הדינמיקה של הזיכרון. איך אנו זוכרים את העבר? איך אנו מעבדים את הזיכרון הזה? עד כמה הוא משקף את האמת? יש נטייה למקד את הזיכרון בסטריאוטיפ. הסטריאוטיפ הוא תמיד מוגזם אבל מכיל גם בגרעינו אמת.

בדרך כלל כשמדברים על מזרח אירופה – העולם שנעלם, עולה בדמיון דמותה הטיפוסית של העיירה היהודית – השטטל, שכמותה היו אלפים במזרח אירופה.  כמובן שאין לשכוח כי הייתה גם יהדות עירונית, בערים קטנות ובערים הגדולות.

בואו ונראה כיצד מצטיירת העיירה בצורתה הסטריאוטיפית ביותר.

פנייה לקהל: מי שמע על טוביה החולב? על כנר על הגג? על חיים טופול? על נתן דטנר?………

להוביל את השיחה אל המחזמר המצליח "כנר על הגג".

חשוב לציין כי התקופה של הסיפור היא סוף המאה ה – 19 תחילת המאה ה-20.  רוסיה הצארית. יהודים מוגבלים כאן ל"תחום המושב".

בתקופה של ערב השואה, העיירה הזו המצטיירת בסרט,  גם היא כבר בגדר נוסטלגיה.

אנשי ההפקה (תסריטאי: ג'וזף שטיין. במאי: ג'רום רובינס) של "כנר על הגג" היו כולם יהודים, דור שני ושלישי למהגרים יהודים ממזרח אירופה שבאו מעיירות כמו כתריבלקה  \ אנטבקה . הם עשו מחווה לדור ההורים שלהם שהיגרו בזמנו מעיירות כמו כתריבלקה לאמריקה, והחיו עבורם את העולם הישן כפי שהצטייר בדמיונם.

אפשר לדבר כאן על מעגל ההשפעה ההדדית : מי מעתיק ממי? האמנות מהחיים או החיים מהאמנות? באיזה מידה חיקו יוצרי הסרט את המציאות ובאיזה מידה הם אלה שעזרו לקבע את התדמית הזו של העיירה אצלנו.

מטלה: בצפייה בסרט נא לשים לב מהם המרכיבים המאפיינים את העיירה ויהודיה הנראים בסרט?

תשובה: בוץ. השביל המוביל אל העיירה. דרך לא סלולה. שוק. בתי עץ קטנים. מקצועות. תפקידי הנשים. מוסד השידוך. מקומו של הרב. חיים בצל הכנסייה ובצל השלטונות. הלבוש האופייני – זקנים עבותים וכובעי קסקט לגברים, לנשים – לבוש כפרי ומטפחות ראש.

מרכיב סימבולי – הכנר על הגג (שאגאל)    

2. קולבושובה '1930  (חומר ארכיוני לא מעובד)   4 ד'
אנחנו מתקדמים בזמן כשלושים שנה קדימה ועוברים לפולין, לחבל גליציה המזרחית. ז'שוב היא ריישא.

הסרט הזה צולם בשנות ה – 1930. על ידי מי?

מקרינים את הסרט ומלווים בדברי הסבר:

 הסרט צולם על ידי קבוצת יוצאי קולבושובה והעיירות הסמוכות אליה אשר באו לביקור וכך הם כותבים:            

 (להקריא את הכתוב)

"אגודת יוצאי קולבושובה, רניזוב, סוקולוב וז'שוב וחברת צעירי קולבושובה מציגים תמונה ססגונית של עירם.

למרות שאמצנו מדינה מפוארת זו (ארה"ב) לביתנו השני ואנו חיים תחת הדגל האמריקאי בחופש ובתנאים טובים, בעמקי לבבנו אנו עדיין רואים את עיירת מולדתנו, על צלליה ועל אורותיה, כנקודת האור של ילדותנו המאושרת. כשאנו מסתכלים בתמונות הללו, בבתי הכנסת, בבתי הספר ובשאר המקומות האופייניים למקום, אנו נזכרים בגאווה מעורבת בדמעה בשנותנו הראשונות בעיירתנו האידילית".

אנחנו נמצאים בשוק. ב"רינק". מרכז החיים. בכל עיירה יהודית תמצא אותו.

"שוט" ממש הוליוודי. כמעט 360 מעלות. מסביב חנויות. כולן של יהודים. במרכז – עולם ומלואו.
כפריים גויים מוכרים סחורה חקלאית. לקוחות יהודים ולא יהודים. כסף עובר ידיים.

שתי יפיפיות כפריות. – "תראי מצלמים אותנו ! חה חה חה"

גבר גנדרן עם מקל הליכה. חסיד מרופט מוכר משהו שנראה כמו מסגרות לתמונות. התפרנסו מכלום.

לבוש מסורתי, לבוש אירופי.

ערימת ככרות למכירה. כיכרות לחם. נוגעים בידיים.

ילדה קטנה: "סבא תראה מצלמים אותך"!

מוכרים סוסים. יהודי חרדי בין הסוסים מתקן את הכיפה על ראשו. תקיעת כף להשלמת העיסקה.

יוצאים מהרינק. שלט חוצות.

ילדים עם המלמד. ילדה עם תרנגולות.

מכונית נכנסת. מן הסתם של המשלחת מאמריקה. אטרקציה.

המגיסטרט העירוני.

תזמורת כלי נשיפה

טיפוסים של גברים יהודיים.

יפיפיית העיר: "אוהב לא אוהב………."

עוזבים את העיירה

לציין את השיר"…לאן, לאן הולכת את הדרך……….." (מתוך הסרט "טוביה ושבע בנותיו". בימוי: מנחם גולן. ביצוע השיר – יהורם גאון).

3. קשה להיות יהודי  דרמה מבוימת. (שני קטעים. 8 דקות)  )הסרט הופק ע"י מחלקת הדרמה של הטלוויזיה הישראלית ערוץ 1. כנראה בתחילת שנות ה – 1990 ).

חוזרים לתחילת המאה ה-20. רוסיה. תחום המושב. הפעם לא בעיירה אלא בעיר הגדולה. לא כתרילבקה אלא אודסה. לא טוביה החולב אלא דוד שפירא, סוחר. שניהם דמויות של אותו יוצר, שלום עליכם. (150 שנה להולדתו).

התוכן: שני חברים, סטודנט יהודי וסטודנט רוסי, בן אצולה, מחליטים להחליף זהויות. הרוסי לא מאמין לחברו שאכן קשה להיות יהודי. היהודי האמיתי התקבל לאוניברסיטה, במסגרת ה"נומרוס קלאוזוס", בזכות היותו מצטיין. הרוסי המזדהה כיהודי שוכר חדר אצל משפחת שפירא ומיד מתאהב בבת, אסתר.

העלילה מסתבכת. שני החברים מאוהבים בבת. האמא ש"מריחה" שידוך טוב רוצה את הסטודנט הרוסי, אותו היא חושבת ליהודי.

קטע ראשון
האמא זה עתה השכירה לרוסי את החדר הקטן במחיר מופקע. האבא, דוד שפירא חוזר הביתה מיום עבודה.

מטלה:  באיזה שכבה יהודית מדובר? מהם מרכיביה האופייניים? במה הם שונים ממאפייני "כנר על הגג"?

תשובה:  יהודים בורגנים. עוסקים במסחר ופיננסים. בקיאים בהלכות הבורסה. רכושם ועיסוקם הוא שהקנה להם זכות ישיבה בעיר. מסורתיים אך בדרך להתבוללות. לשים לב ללבוש. לריהוט. אין כיסוי ראש, לא לאב ולא לאם. הכסף מאד חשוב. גם ההשכלה. חיים בצל גזירות השלטון – גיוס לצבא.

קטע שני

ערב ליל הסדר בבית משפחת שפירא. המוזמנים: ידיד המשפחה מר כץ, בעל רישיון ישיבה בעיר בשל מקצועו – מדפיס; הסטודנט היהודי והסטודנט הנוצרי.
מטלה:  –  מהם היחסים עם השלטונות?
          –   דוד שפירא אומר: "ממשיכים בחג…" – מה זה אומר?

תשובה:  –  מי שמתקומם בטבעיות נגד השוטר הוא הסטודנט הרוסי המתחזה ליהודי.
             –  זהו הקיום היהודי – המשכיות בכל מחיר ……………

4. עוד חוזר הניגון – יהודי ריישא  '1930    קטעים נבחרים 8:30 ד'

חוזרים לגליציה. ז'שוב היא ריישא. עיירה סמוכה לקולבושובה. החומר הארכיוני שנראה צולם באותה הזדמנות שצלמו את קולבושובה. ריישא היא אב טיפוס לעיירה יהודית ערב השואה. הסרט מתאר חיי יום יום, מקצועות, שוק, שבת, חסידים, תנועות נוער, שירים ביידיש שנכתבו על ידי בן העיר.
זה היה העולם של הורינו, סבותינו וסבי-סבותינו שנעלם עם השואה.

מטלה: – מה בולט בתיאור של מנחה הסרט, יהודה הרשלג יליד ז'שוב, את חיי העיירה?
           –  אלו תנועות נוער מוזכרות בסרט. כמה מהם נשארו עד היום?

תשובה:  – הרבגוניות של החיים בעיירה – המקצועות, העיסוקים, הטיפוסים, הפעילות החברתית.
             –  "הפועל המזרחי" נעלם. "החלוץ" נעלם

5.  חמש ערים בפולין: ורשה – וילנה – קראקוב – לבוב – ביאליסטוק –  כל סרט  5 דק'

הסרטים של "חמש ערים בפולין 1938" שהסרט "קרקוב היהודית" הוא אחד מהם, מציגים את היהודים שחיו בערים ראשיות בפולין ערב מלחמת העולם השנייה. הסרטים הללו נעשו כסרטים מסחריים לכל דבר על ידי אנשי מקצוע יהודיים מפולין – האחים גוסקינד – ומטרתם הייתה להרוויח כסף ובה בעת לעודד תיירות יהודית מארה"ב למולדת הישנה. הקרנת הבכורה בפולין – אוגוסט 1939.

רקע ליצירת הסרטים:

בשנת 1936 ביקר זאב ז'בוטינסקי בפולין. האחים שאול ויצחק גוסקינד, אנשי קולנוע מקצועיים יהודים  בפולין, נפגשו אתו על מנת לתעד את ביקורו. הביקור אכן תועד בסרט ממנו הוכנו שלושה עותקים אשר אף אחד מהם לא נותר.

בעת הפגישה בין ז'בוטינסקי והאחים גוסקינד, הביע ז'בוטינסקי פסימיות על עתידה של יהדות פולין: "יהדות פולין תחוסל, ומה שיישאר זה הסרט עליה, אם תעשו אותו". הוא המליץ לתעד בסרט את החיים היהודיים בערים ובעיירות. אגב, זה המקום להזכיר שההרגשה והתובנה כי יהדות אירופה עומדת להיעלם, אם כתוצאה מהתפתחות תרבותית ואם כתוצאה מאסון, ויש לתעד אותה עמדה גם בבסיס של המשלחת של אנסקי עשר שנים קודם לכן.

האחים גוסקינד קיבלו את הרעיון ואולם הם היו אנשי עסקים שרצו לראות רווחים, והפקת סרט היא עניין יקר. הם יכלו לספק את אמצעי הייצור – חומר גלם, מעבדה וצוות טכני, ואולם הם רצו למצוא מממן או לפחות לדעת כי יהיו לסרטים הללו קונים פוטנציאלים.

לאחר שנתיים של גלגול הרעיון, ב-1938, החליטו האחים גוסקינד לקחת על עצמם את ההפקה. הם חשבו כי הסיכון אינו גדול מאד. מדוע? – כתוצאה מההגירה הגדולה ממזרח אירופה לאמריקה, נוצר מצב שלכל עיירה באירופה היה "לאנדסמאנשאפט" בארה"ב, כלומר, ארגון של יוצאי המקום. אפשר היה להניח כי הארגונים הללו יקנו עותקים מסרטים אשר מנציחים את עיירותיהם ואת ימי נעוריהם.

האחים גוסקינד החליטו לא לנסוע לארה"ב כדי להשיג הזמנות מה"לאנדסמאנשאפטים" ורק לאחר מכן להתחיל את ההפקה, אלא להכין סרטי פיילוט, כל אחד בן 10 דקות, על חיים יהודים בשש ערים גדולות בפולין: ורשה, וילנה, קראקוב, לבוב, ביאליסטוק ולודג', לשלוח את הסרטים המוכנים לארה"ב והיה אם הפרויקט יצליח ויתגלה כריווחי, הם יפיקו סרטים נוספים.

כך, ב-1938, ערב מלחמת העולם השנייה, החלה הפקת הסרטים. הסרטים הופקו במתכונת אחידה: בחלק הראשון מוקדש לעיר הפולנית – נופים, היסטוריה, מונומנטים. החלק השני מתאר את "הרחוב היהודי" בימי חול ובשבת. צולמו טיפוסים אופייניים, יהודים בקפוטות ויהודים בלבוש מודרני, מוסדות יהודיים כמו בתי ספר, בתי חולים, אירגוני סעד וכיו"ב. יהודים צולמו נופשים בגנים ציבוריים, אימהות ועגלות, ילדים משחקים, בעלי מקצוע, שלטים באותיות עבריות, יהודים ממהרים בשבת לבתי הכנסת. חנויות סגורות בשבת.

כל הסרטים צולמו בחוץ בלבד. הצער לא יכלו המפיקים לממן תאורת פנים ולכן אין צילומים בתוך בתי המגורים, בתי כנסת או בתי חרושת. בסרט על ביאליסטוק יש 'שוטים' ספורים בלבד בתוך בית חרושת.

הסרטים צולמו בפילם 35 מ"מ, בידי צלם פולני, לא יהודי, בשם י. קאזימירצ'יק. רק הסרט על ורשה צולם בידי אדולף פורברט שהיה יהודי.

בסרטים אין "סינק סאונד", כלומר, דיבור ישיר של מרואיינים. הסרטים מלווים בקריינות בשפת היידיש. את דברי הקריינות כתב והקריא אשר לרנר.

בשבוע האחרון של אוגוסט 1939, ימים ספורים לפני פלישת גרמניה לפולין ופרוץ מלחה"ע ה-II, נשלחו הסרטים המוכנים לניו יורק.

בזמן המלחמה, ברחו האחים גוסקינד לרוסיה. לאחר המלחמה כשחזרו לפולין החלו לחפש את הסרטים, ללא הצלחה.

בדיעבד הסתבר שהסרטים הגיעו לבית דואר בניו יורק שם היו צריכים להיפדות בגוביינה במחיר של 3,000 דולר. הסוכן שהיה אמור לפדות אותם, לא עשה זאת והסרטים נשארו בבית הדואר עד שנת 1942! אז הוצאו הסרטים למכירה פומבית ונקנו ביד ארגון פועלים יהודי אשר הכין מהם עותקי 16 מ"מ והחל להפיצם.

בשנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, הוצע לבמאי הדוקומנטארי הצרפתי הידוע, פרדריק רוסיף, לביים סרט על גורלו של העם היהודי. רוסיף קבל את ההצעה והחל לאסוף חומרים דוקומנטאריים בכל העולם. בין היתר הוא רכש את חמשת הסרטים על ורשה, וילנה, קראקוב, לבוב וביאליסטוק. הסרט על לודג' אבד ולא נמצא עד היום.

רוסיף הכין סרט שנקרא "הכותל" ובו כלל קטעים מחמשת הערים. לאחר גמר הסרט, מסר רוסיף את החומר שנותר מן העריכה, כחמישים שעות, לארכיון הסרטים ע"ש ראד באוניברסיטה העברית בירושלים.

יעקב גרוס שהיה אחראי על קטלוג החומר, ידע על הסרטים שנעלמו והודיע לאחים גוסקינד שהסרטים נמצאו.

הסרטים נמצאו מפורקים שכן רוסיף לקח קטעים מהסרטים המקוריים וכלל אותם במקומות שונים בסרטו שלו. נעשתה עבודת שחזור של כל חמשת הסרטים והם נמצאים בארכיון הסרטים היהודים ע"ש סטיבן שפילברג (לשעבר ארכיון ראד).

מוזיאון בית התפוצות הכין לסרטים גרסאות עברית ואנגלית וניתן לצפות בהם במוזיאון.

הסרטים "חמש ערים בפולין" הם אחד ממקורות התיעוד הוויזואלי העיקריים של יהודי פולין. ההיסטוריה גרמה לכך שהסרטים הללו אשר נועדו במקורם להיות סרטים מסחריים שיעודדו תיירות יהודית לפולין ואולי גם תרומות לאנשי העיירות, הפכו להיות הנצחה נוגעת ללב של חיים יהודים עשירים בערים הראשיות בפולין.

.

מטלה: –  מה חסר בסרט? –  מה בולט בסרט?  – מהם ההבדלים בין השטטל לעיר הגדולה?

תשובה: – אזכור של המלחמה שפרצה חודש לאחר הקרנת הבכורה.
            – בולטת בסרט חיוניות רבה. אלה סרטים מסחריים. הם הציגו את הפנים האופטימיות של העולם
              היהודי בערים הללו. הרחוב היהודי המשתקף בסרטים אלו הוא דינאמי ומגוון. מרבנים ועד
              עושי להטוטים (בסרט על לבוב). מוזכרים גם קשיי החיים, אבל בסך הכול האווירה היא של
              חיים תוססים.
           –  השוני הרגיל שבין העיר לכפר. רחובות מרוצפים, בתי אבן גבוהים, בתים ציבוריים, תחבורה,
              דופק החיים, לבוש אופנתי של האנשים ברחוב.

6. מסעי לאירופה 1929 . קטעים נבחרים: 5 – 7 ד'                                         

סרט חובבים שצולם ב-1929 על ידי בן הירש, יליד העיירה קרייצבורג, לאטביה, שהיגר כילד  לארה"ב ועתה הוא חוזר לביקור משפחתי עם אשתו ובתו הקטנה. הסרט המשפחתי התמים הפך לתיעוד ממקור ראשון של יהדות לאטביה, זו  המודרנית וזו המסורתית. משפחתו העשירה והמודרנית של בן הירש בריגה אל מול היהודים המסורתיים בעיירת הולדתו. אחיו של בן הירש בריגה היה בעל ביח"ר לממתקים, אשר הפך לימים בארץ ישראל לבית החרושת "עלית".

הסרט וההיסטוריה המשפחתית סביבו, מספר את הסיפור היהודי של התקופה: ההגירה ההמונית של 2.5 מליון יהודים לאמריקה בשנים 1892 – 1925; התבססות היהודים באמריקה והנצחת ביקוריהם במולדת הישנה בפילם – ההמצאה החדשה; התבססות כלכלית של שכבה יהודית בורגנית ומודרנית באירופה; התערות בחברה; עולם יהודי בתקופה של שינוי; הסוף הטרגי של המלחמה; חידוש החיים בארץ ישראל.

מטלה: לשים לב כיצד מתנהגים האנשים לפני המצלמה בריגה ובקרייצבורג.
לשים לב לנער הצעיר הממושקף בסצנה של המשפחה בריגה. זהו מיכאל ארנס ז"ל, הוא זה שנתן לבית התפוצות את הסרט. מיכאל ארנס עלה לארץ ערב המלחמה וחי בבנימינה, שם חיים בניו עד היום ועוסקים בחקלאות.
(מצ"ב קטעים מהיומן שכתב בהיותו תלמיד הגימנסיה. ביומן הוא מתייחס גם אל הביקור של המשפחה מאמריקה).
לשים לב ללבוש האופנתי, לתסרוקות הנשים, למחרוזות הפנינים.

7. ימים יפים בברנו 1935   9 ד'

זהו סרט נדיר ביותר שעושה לנו היכרות עם השכבה היהודית המשכילה, האמידה והמתבוללת בחבל מורביה, צ'כוסלובקיה, ערב השואה.  הסרט נדיר הודות למקומות בהם הוא מצולם, כפי שתראו מיד.

הסרט צולם על ידי אדוארד לקס, יהודי, יליד פולין שחי והקים משפחה בצ'כוסלובקיה. הוא צילם את משפחתו וחבריו. כשפרצה המלחמה נאלץ אדוארד לעזוב לרומניה ולקח את הסרט אתו. אדוארד שרד את המלחמה והסרט שרד עמו.

לאחר המלחמה נישא אדוארד בשנית לניצולת שואה, אם לילדה קטנה – חווה – שנולדה ביום בו נכנסו הנאצים לצ'כוסלובקיה. חווה היא שנתנה את הסרט לבית התפוצות לפני מספר שנים.

חשוב לציין כי למרות תהליך הסוציאליזציה וההתערות בחברה שעברו יהודי מרכז ומערב אירופה, גורלם בשואה לא היה שונה מגורל אחיהם מהשטעטל.

מטלה: –  מה מאפיין את אורח החיים של היהודים הנראים בסרט בהשוואה לאנשי העיירות?
          –  מה מכמיר לב במיוחד בסרט?

תשובה: –  חדש מול ישן – בילויים: בריכה, מסיבה. לבוש. מודרניזם מול שמרנות – פטיפון בבריכה.
               פתיחות לעולם מול הסתגרות – מכירים את שחקני הוליווד.

           –  השרירותיות של החיים. ילדיו של אדוארד דאגו לו כי הוא היה זה שהוכרח לעזוב את הבית,
               דבר שאולי הציל את חייו בעוד הם נספו.

8. חתונה ברומניה 1926 5 ד' עברית/אנגלית
סיום חביב לכל פעילות בנושא מזרח אירופה. משפחת עמנואל משפחה יהודית מפלוישטי, רומניה חוגגת נישואין. סרט חובבנים, צולם ע"י הדוד של הכלה. סיום חביב לכל פעילות בנושא מזרח אירופה. משפחת עמנואל הייתה בעלת בית הקולנוע היחיד בעיר פלוישטי, רומניה. הדוד בלו, אחי הכלה, נשלח ללמוד צילום פילם והוא זה שצילם את הסרט. החתן רופא והכלה אחות הכירו בבית החולים. לשים לב ללבוש, לתנועת המצולמים מול המצלמה, לסביבה, לרמה הסוציו-אקונומית של המשפחה.

במה תמונות אלה מהוות קונטרסט למה שהתרחש עשר שנים מאוחר יותר?                                                                                            עריכת גרסה עם פס קול ואינפורמציה נעשתה בבית התפוצות ב-2002. הסרט הובא לבית התפוצות בצורתו הגולמית ע"י הבת של הזוג שנראית בסרט, ואנו ערכנו אותנו והוספנו כתוביות.

9. נובוגרודק 1931  (נאווארעדאָק)

רקע

בשנת 1931 ערך אלכסנדר הרקאווי, לשונאי וסופר מניו יורק, יליד העיר נובוגרודק בבלרוס, ביקור בעיר הולדתו. הביקור תועד במצלמת 16 מ"מ ע"י צלם מקצועי מוורשה.

חברת ההפקה מוורשה הייתה: Zenith Film Production LTD, Wierzbova 11 Warszawa .

הסרט הגמור היה אילם, ללא פס קול. הרקאווי הוסיף לו כותרות מזהות ביידיש ובאנגלית.

עותק פילם 16 מ"מ של הסרט ניתן לבית התפוצות ב – 1980 ע"י יוצאי העיר נובוגרודק.

בית התפוצות קיבל מאנשי נובוגרודק רשות להוסיף לסרט פס-קול הכולל קריינות ומוסיקה.

הבימוי נעשה בידי יוסי טוריסקי, במאי הבית של המוזיאון, והעריכה בידי גילה כהן, עובדת המוזיאון. (12 דקות)

על הסרט

"נובוגרודק" מצטרף למאגר "סרטי ארכיון" המתארים חיים יהודים במזרח אירופה בין שתי מלחמות העולם. סרטים אלו צולמו, לרוב, על ידי יהודים אשר הגרו לארה"ב בהגירה הגדולה של סוף המאה ה19- ותחילת המאה ה20-. לאחר שהתבססו בארה"ב, חזרו המהגרים הללו לביקור במולדת הישנה. ה"אמריקנים החדשים" הביאו עמם מצלמת קולנוע, לרוב 16 מ"מ פילם, כדי לצלם את ביקורם המשפחתי על מנת שיוכלו לצפות בסרט בשנים הבאות. לעתים שימשו סרטים אלה גם למטרות איסוף כספים מאת יוצאי העיירות שהתבססו בארה"ב לטובת משפחותיהם באירופה.

הסרט שצולם בנובוגרודק נעשה בנסיבות האמורות לעיל:
בתקופת מלחמת העולם הראשונה ולאחריה היה מצב הקהילה בנובוגרודק גרוע ביותר. ארגון יוצאי נובוגרודק אשר בניו יורק החל לשלוח עזרה כספית לבני העיר כבר עם פרוץ המלחמה. 

ארגון יוצאי נובוגרודק בניו יורק הקים, בעזרת הג'וינט, אגודת סעד. כדי להבליט את חשיבותה, העניקו לה את שמו של אלכסנדר הרקאווי שהיה כבר מפורסם בפעילותו (ראה להלן) ובעל מוניטין בקרב המהגרים. האגודה נקראה: "אגודת העזרה על שם אלכסנדר הרקאווי" – "אלעקסאנדער הארקאווי הילפס-קאמיטעט".

לאחר המלחמה נשלחו לפחות שלוש משלחות מיוצאי נובוגרודק בניו יורק שהביאו עזרה כספית וגם בגדים לבני העיר. המשלחת הראשונה נערכה ב1920- ובה השתתף גם אלכסנדר הרקאווי. 

ב1931- ערך הרקאווי ביקור נוסף בעיר, אותו, כאמור, תיעד בסרט. לקראת סיום הביקור נפרד הרקאווי מבני נובוגרודק ומהרבנים מאירוביץ ואבוביץ. בכתובית שהוסיף הוא כותב: "אני איני יכול לבוא לכאן שוב אבל כעת אוכל לראות אתכם באמריקה"

הסרט מצטיין בכך שהוא מתעד בצורה כמעט סכמתית את כל מוסדות הקהילה היהודית ומבחינה זו הוא יכול לשמש כמודל להתנהלות חיי קהילה בעיר במזרח אירופה.

מלבד מוסדות הקהילה היהודיים, נותן הסרט מושג גם על יחסי יהודים נוצרים ועל מקום הקהילה היהודית בחברה הסובבת אותה.

מתוך צילומי הסרט עולה תמונת חיים של קהילה יהודית בעולם משתנה שישן וחדש דרים בו בכפיפה אחת – עגלות רתומות לסוסים בצד אוטובוסים ראשונים, שואבי מים וגם תחנת דלק,  צריפי עץ ופנס חשמל עירוני בודד וכד'.

הסרט מצולם כולו בחוץ, מלבד סצנה ייחודית אשר צולמה בתוך כיתת תלמידים בישיבה ובה רואים את הרב ותלמידיו בשעת שיעור.

הסרט הערוך כולל את כל ה"שוטים" המקוריים. רק "שוטים" שחזרו על עצמם או שהיו באיכות רעה מאד, הוצאו החוצה.

בסרט לא נכללו הכתוביות המקוריות ביידיש שנוספו על ידי הרקאווי. המידע המזהה שהן סיפקו  הוחלף בקריינות.

הקריינות המלווה את הסרט נכתבה על ידי הבמאי, יוסי טוריסקי.

המוסיקה שהבמאי בחר כרקע לסרט היא של מאהלר, המלחין היהודי שהתנצר.

מבנה הסרט – אפשר להבחין בשלושה חלקים:

–  על העיר באופן כללי: מראה העיר; המצודה; כנסיה; על המשורר אדם מיצקביץ

–  סצנות משותפות ליהודים ונוצרים: בתי עץ; מכבי אש; ראש העיר; משטרה; שוק

–  החלק היהודי: שבת; בתי הכנסת; ישיבה; מוסדות קהילה; בית הקברות

על אלכסנדר הרקאווי  1863-1939

אלכסנדר הרקאווי נולד בנובוגרודק, בלרוסיה. הוא היה נכדו של הרב של נובוגרודק ובן משפחתו של אלברט הרקאווי^[1]. הוא קיבל חינוך מסורתי. מגיל נערות הוא גילה עניין בשפות – עברית, רוסית, גרמנית ובעיקר יידיש.

בשנת 1878 הגיע הרקאווי לווילנה. בתקופה זו כתב את עבודתו הראשונה ביידיש. הוא עבד לפרנסתו  כמנהל חשבונות בהוצאת הספרים "רום" שהוציאה לאור ספרים בעברית וביידיש.

לאחר הפוגרום של 1881 הצטרף הרקאווי לתנועת "עם עולם" והיגר לארה"ב. בכוונתו היה להתיישב בהתיישבות יהודית חקלאית. התוכנית לא יצאה לפועל והרקאווי התפרנס מכל הבא ליד – סוור, עובד חווה, שוטף כלים. במקביל למד באינטנסיביות אנגלית ובמהרה החל ללמד אנגלית ועברית כמורה פרטי.

הרקאווי הפך את אהבתו לידייש ליעוד חייו ואולם במשך עשר שנים הוא נאלץ לנדוד למקומות שונים על מנת להתפרנס:

1885 – פאריס

1886 – חזר לניו יורק

1887 – לימד עברית ב"תלמוד תורה" במונטריאול

1889 – נסע לבולטימור ויסד שם כתב עת "דער יידישער פראגרעס"

1890 – חזר לניו יורק

1891 – הוציא בניו יורק את ספרו הפופולרי הראשון English Lerer שנמכר במאה אלף עותקים.

בשנים הבאות המשיך הרקאווי להוציא באינטנסיביות ספרים בנושאים בהם עסק אשר הפכו אותו למורה הדרך המובהק של שני דורות של מהגרים יהודים בארה"ב. בין הספרים שכתב: "לימוד עצמי של השפה האנגלית"; "מדריך לכתיבת מכתבים"; תרגום ליידיש של התנ"ך של המלך הבריטי ג'יימס; הוא תרגם ליידיש יצירות קלאסיות כמו גם ספר בישול; הוא נתן הרצאות בהיסטוריה ותרבות אמריקאית; הוא כתב לעיתונות היידית בניו יורק. הוא היה אף שחקן ואיש תיאטרון. מעל הכל התפרסם הודות למילוני היידיש-אנגלית- אנגלית -יידיש שהוציא. מילונים האלו שמכילים כארבעים אלף מילים ביידיש זכו ליותר מעשרים ושתיים מהדורות. גולת הכותרת הייתה הוצאת המילון יידיש-אנגלית-עברית ב –  1925 אשר נמצא בשימוש גם היום.

הרקאווי היה אישיות ססגונית מיוחדת במינה, מסור לעניין היהודי, לתרבות, ללשון, להטבת חיי המהגרים היהודיים בארה"ב. הוא היה מוכר על ידי בני נובוגרודק באירופה ובארה"ב.

^[1] אלברט, אברהם, אליהו הרקאווי (1835-1919).  הסטוריון ומזרחן. עבד במחלקה לספרות יהודית ולכתבים מהמזרח בספריה הלאומית בסט. פטרסבורג.

10.   נשסלק: 

מידע נוסף: הסרט משנת 1938 ובצבע!, שזה מאוד נדיר ומיוחד. מה שמעניין לראות בסרט זה איך נראה המקום, אז תסתכלו מה קורה ששמים מצלמה בעיירה ופשוט מסתובבים אתה. הסרט נמצא במגירה ישנה נושנה של פרופ' למוסיקה בניו יורק, שהיה צריך להעביר את הדירה של הוריו למקום חם יותר. בין החפצים שהוא מצא בדירה היה גליל של פח ובתוכו פילם מתפורר (כדאי להסביר לילדים על סרטים בצורתם הפיזית הישנה). הוא הלך לעבד את הסרט במעבדה, ואז ראה משהו ששינה את חייו ב180 מעלות: זו הייתה עיירה, שטאטל, עם רוב יהודי.

היא מספרת על היהודים שעלו ממזרח אירופה לארה"ב ואחרי שהם התמקמו והתברגנו הם נתקפו געגועים ורצו לבקר שוב. באותה תקופה טיול למזרח אירופה היה טיול מאוד מורכב ומסובך לארגן ומי שעשה את הטיול שורשים הזה הבין שזה טיול של פעם בחיים אז הם השכירו מצלמה ותיעדו כלמה שהם ראו. שימו לב להבדל בין הלבוש של הפולנים המקומיים לאמריקאים בסרט.

רוב החומרים הדומים מתקופה זו נעלמו בגלל שלדור של הילדים והנכדים שלהם כבר לא היה אכפת. אבל ברגע שהפרופסור למוזיקה ראה את הסרט הזה זה נגע לו בלב והוא עזב את כל העיסוקים שלו למשך כמה שנים ונסע לפולין וחיפש מידע על אנשים מנשלסק. 

פרופסור גלן קורטץ שגילה את הסרט הישן של משפחתו התלהב והתרגש והחל במסע ארוך למצוא כל פרט מידע על העיירה הזאת. את כל המידע שגילה  כתב לספר מדהים על קורות העיירה והמשפחה שלו , הספר נקרא "שלוש דקות בפולין" .

• מה היו התגובות של האנשים למצלמה? למה? האם הייתם לוקחים גם מצלמה לטיול השורשים שלכם? מה הייתם רוצים לצלם בטיול שלכם?

11. נובוטניץ'

הסרט "החברים מחרסון" הופק על ידי מחלקת הדרמה של ערוץ 1 ב – 1993.

הבמאי: דן בירון

12. הורודוק

חתונת הכסף

13. סרט חדש: היהודים שנמלטו במנהרה מתחת לאפם של הנאצים
http://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/.premium-1.2608626

המלצה לסדנת סרטים בדגש על העיירה היהודית:

ורשה, נובוגרודק, הורודוק, מונקאץ', חתונה ברומניה

בהצלחה, תמי סרודיו

---