מתודיקת ההרצאה "כשאדומה אש והענק הירוק פורצים"
מצגת מלווה להרצאה:
- טקסט מלווה למצגת, הרצאה שהיא חלק ממסיבת שורשים במוזיאון.
הרצאת פתיחה למסיבת שורשים:
כשאדומה אש והענק הירוק מתפרצים
שקופית 1 – פתיחה:
אנו נדבר היום על המעבר מילדים לבוגרים, סביב המסורת היהודית יש טקסטים רבים על המעבר לגיל המצוות, עול מצוות – מהו בדיוק הרגע בו אנו הופכים לבוגרים? איך זה משפיע עלינו? על המשפחה שלנו? הקהילה? ההרצאה מכילה תוכן יהודי ותוכן מעולם הקומיקס ודרכם נפצח יחדיו את המעבר המשמעותי שאתם חווים בגילאים אלו. מוזמנים לקחת חלק ולשתף ברגעים המתאימים 🙂
למדריך : תסריט ההרצאה מלווה למצגת שהיא העזר המרכזי של ההרצאה, הדפס את הדפים והתכונן מראש.
מהלך ההרצאה:
שקופית 2: פתיחה מלחיצה ברצינותה: טקסט של הרמב"ם על גילאי 12-13. המסורת היהודית מתארת את רגע ההתבגרות לגילאי 12/13, גיל שאנחנו מציינים בטקס. מזל טוב! הפכתם לבוגרים? לא ידעתם? לא הרגשתם? לא נורא, אחרים כבר החליטו בשבילכם.
שקופית 3: אבל אנחנו יודעים שאם באמת יש רגע שאנחנו הופכים בו לבוגרים זה לא נראה כך (תמונה של בר מצווה גנרי)
שקופית 4: אלא יותר כך (תמונה של הענק הירוק/ צונאמי/ פיצוץ גרעיני וכו')
אז בעצם יש לנו כמה בעיות…
שקופית 5: בעיה ראשונה- יש אמנם רגעים משמעותיים של התבגרות, אבל הם לא תמיד חיוביים
ובעיה שנייה- זה מלאכותי לא? אני חייבת להודות שאני בבת המצווה שלי לא הרגשתי שהתבגרתי. גם כשכתבתי את עבודת השורשים שלי, לא הרגשתי שזה ביגר אותי. חשבתי לעצמי שבסדר, עכשיו אני יודעת יותר על המשפחה שלי, מאיפה היא הגיעה, אילו מסורות ומנהגים קיימים בה. עשיתי משהו שהיה חשוב למשפחה שלי ולבית הספר שלי, אבל האם הוא באמת, כמו בר או בת המצווה, רגע מכונן של התבגרות? נכון, מצד אחד רוצים לציין את הדברים. ומצד שני, הדברים לא קורים ככה.
ובכלל, האם מדובר ברגע או בתהליך? כי כל הזמן מסבירים לנו איך זה גם וגם: מצד אחד אומרים בוא נעשה טקס התבגרות ונציין – נעשה את זה כאן ועכשיו. ומצד שני, מסבירים לנו שאנחנו בתוך תהליך מתמשך, אנחנו משתנים, אנחנו חווים טלטלות רגשיות וגופניות אבל אנחנו לא אמורים להבין את זה עכשיו, אנחנו נוכל להבין את הדברים רק בהמשך… ובינינו, זה לא באמת מנחם שעוד כמה שנים נסתכל על עצמנו ונראה איזה בוגרים וחכמים אנחנו, אנחנו רוצים פתרונות כאן ועכשיו!
שקופית 6: אז מה אנחנו עושים עם זה?
לא בטוח שאנחנו יכולים לענות על השאלה אבל בואו נעיף מבט במה קורה בעולם התרבות הפופולארית ואולי משם תבוא הישועה.
שקופית 7: סצנה מתוך אדומה אש (על השתנות).
עכשיו אנחנו רוצים ברשותכם לפנות להורים – מה עובר כאן על האמא? ומה היא עושה? (מתחילה לנסות למצוא סיבות ולתת שמות למה שהבת שלה חווה. כהורים, יש לנו בראש ספריה שנוצרה ממה שחווינו, קראנו, ראינו. ואז אנחנו מגיעים לתופעה לא בלתי צפויה אבל מאיימת… מה קורה לנו כשאנחנו לא יודעים לאבחן את העניין? כשאני אישה ומדובר בבן מתבגר שחווה דברים שאין לי מושג לגביהם או כשאני גבר הורה לבת מתבגרת? (מה עשה האבא בסרטון?) וגם אם הצלחתי לאבחן את הסוגיה, האם בטוח שמישהו מתעניין במה שיש לנו לומר?
מיפינו בינתיים כמה סוגיות שאיתן אנחנו צריכים להתמודד- גם הורים וגם נערות/ים ועכשיו נעבור לסוגיה נוספת. הצטרפותו של אורח בבית, מישהו שקצת מזכיר לנו את זה:
שקופית 8: מעבר לענק הירוק (סרטון טרנספורמציה)
בדיוק כמו שאמרנו בהתחלה, כאן אנחנו עדים לרגע שבו הוא ברוס באנר הופך מאדם רגיל לענק הירוק, בן רגע ממש. יש פיצוץ גרעיני שאחריו הוא הופך למפלצת ומאותו הרגע, השינוי הזה הופך למשהו שברוס באנר (והסובבים אותו) צריכים להתמודד איתו יום יום. ואז אנחנו מתחילים לתהות- קודם כל, את מי נפגוש ומי נהיה ברגע מסוים? האם את ברוס באנר, המדען החמוד והממושקף שאנחנו מכירים ואוהבים, או את הענק הירוק? מה יקרה אם הוא יתרגש/יכעס וכו'. הרי לפעמים אנחנו יכולים להתחיל כברוס באנר וכששואלים אותנו/אומרים לנו משהו/ מסתכלים עליו בדרך מסוימת, אנחנו הופכים לענק הירוק. מה עובר על מי שנמצא מולו וצופה בשינוי? הרי לפני רגע עמד כאן דוקטור ברוס באנר ופתאום יש מולו מפלצת.
שאלה רטורית לילדים- אולי אתם רוצים להגיד מה אתם מרגישים כשהמפלצת מתפרצת.
אז בואו נסתכל על הענק הירוק לא כסיפור התבגרות של אדם אחד, אלא של קהילה שלמה. ונחזור להתחלה ממש.
שאלה לקהל: מיהו גיבור העל הראשון שמוכר לנו?
שקופית 9: (התשובה: סופרמן)
שקופית 10: כמה מילים על סופרמן- סופרמן התפרסם לראשונה בשנת 1938 על ידי זוג נערים יהודים מאוהיו בשם ג'רי סיגל (כתב) וג'ו שוסטר (צייר)
שקופית 11: ומספר על ילד שנולד בכוכב קריפטון לאב מדען שמגלה שהכוכב עומד להתפוצץ ולכן בונה חללית על מנת להציל את בנו היחיד, קאלאל. הוא ואשתו צופים כאשר החללית משוגרת בו בעת שהכוכב קריפטון מושמד. החללית נוחתת על כדור הארץ, בעיירה כפרית בזמן מלחמת העולם הראשונה וזוג חוואים בשם ג'ון ומארי קנט מגלים את החללית ומאוחר יותר מאמצים אותו כבנם בשם קלארק. הילד קלארק גדל בחוות הזוג קנט ומגלה אט אט את כוחותיו, אך אינו מודע בתחילה למורשתו הקריפטונית.
שקופית 12+13: לאחר מות הוריו המאמצים, מחליט קלארק להשתמש בכוחותיו לטובת האנושות, יוצר לעצמו תלבושת ועובר לעיר השכנה מטרופוליס. הוא מתחיל לעבוד כעיתונאי בעיתון ה"דיילי סטאר" ומגלה את זהותו כסופרמן לעולם. בשלב מסוים בבגרותו הוא מגלה את שורשיו, אבל לא יכול לחזור אחורה.
שקופית 14: כבר בסיפור הראשון של סופרמן הוא על תקן הגיבור האולטימטיבי: הוא מציל איש חף מפשע מעונש מוות, מציל אישה מבעל מכה, מציל את לויס ליין ממפיונרים והגיליון מסתיים כשהוא מחזיק פוליטיקאי מושחת מעל גבעת הקפיטול. בהמון מובנים הוא דמות מושלמת. אגב, כך נראים גיבורים של חברות מהגרים. ממש כמו מהגרים שרוצים להשתלב חברה ולכן מציגים פנים מושלמות, גם במחיר של הסתרת הזהות האמיתית או הזהות השלמה כדי להשתלב, כך גם סופרמן מפצל ומסתיר את זהותו האמיתית, את אותם חלקים שפחות יתקבלו, כדי להתקבל ולהצטייר כמושלם. היוצרים של סופרמן, סיגל ושוסטר היו בעצמם דור שני למהגרים וביטאו במובן מסוים את מה שצופה מהם: להיות כליל השלמות. להראות לחברה איך גידלו וחינכו אותם. "לא לבייש את הפירמה". הדור שבא אחריהם, גם בהגירה וגם בקומיקס, כבר הרשה לעצמו להראות צדדים פחות מחמיאים, וכך אנחנו מגיעים לענק הירוק למשל.
שקופית 15: גיבור על שלא מציג חזות מושלמת אלא מציג לראווה את כל הרגשות שלו (גם אם הוא לא ממש רוצה).
ממש כמונו, כאשר אנחנו מתבגרים – בתור ילדים אנחנו מאוד רוצים לרצות, שההורים יאהבו אותנו, שהמבוגרים יתפעלו מאיתנו. אבל עם ההתבגרות אנחנו כבר לא כל כך רוצים את זה – לפחות לא תמיד. אנחנו רוצים להיות אחרים, ואין לנו בעיה להראות פנים אחרות שלנו.
שקופית 16: תרגיל מנטימטר קצר להורים. תגדירו את הילד/ה שלכם במילה אחת. (ואז לפתוח בענן מילים)- מילים חיוביות או שליליות? האם זה תואם את זה שלפעמים הם מטריפים אותנו עד כדי כך?
כמה פעמים אנחנו רוצים כהורים להחזיר את הסופרמנים שהיו לנו- את אותם ילדים טובים שהיו לנו (וכמה מהר עובדת הנוסטלגיה וגורמת לנו לזכור רק את רגעי הסופרמן ולא את הדברים הפחות קלים ונוחים)? לילדים- כמה פעמים אתם מרגישים שמנסים להחזיר אתכם להיות סופרמנים, מבלי להבין שאתם כבר לא שם- השתניתם, התבגרתם, הרגשות שלכם פורצים החוצה ומשתלטים?
אבל אי אפשר לחזור לסופרמן, אין מה לעשות- הטרנספורמציה כבר התרחשה, בין אם ברגע או בתהליך, אנחנו כבר לא שם וכמו הענק הירוק, אנחנו לא יכולים לשלוט בשינוי. לא זה שקורה לנו וגם לא זה שקורה לנו ממש מול העיניים?
אבל במה אנחנו כן יכולים לשלוט? בלזכור שבבית שלנו יש אמנם אורח חדש: הענק הירוק, אדומה אש, כל יצור שהוא. האורח הזה לא זמני, הוא מרגיש מאוד בבית (לפעמים הוא אפילו דוחק אותנו החוצה), מה שהוא לא עושה זה מחליף את בני הבית הקבועים. כלומר, צריך לזכור שהבית שלנו נותר אותו הבית והמשפחה שלנו נותרה אותה משפחה, היא פשוט משפחה מארחת. מתישהו מתקיים איחוד בין מי שאנחנו לבין אותו הענק הירוק או אדומה אש שמתארחים אצלנו. זה אולי לא יהיה אותו סופרמן של פעם, אבל זה יהיה גיבור-על של ממש. כזה שעוד לא נוצר…
עבודת השורשים שכתבתם היא מעין התחלה של הסיפור שלכם. המפגש שלנו היום הוא אמנם טקסי אבל ממש לא רגע אחד שבו קורה הכל. הוא התחלה של תהליך שמה שאתם חופשיים לעשות זה לקחת את הענק הירוק הזה ולכתוב לו את סיפור ההמשך ותמיד לזכור שהבית והמשפחה, הם משאב רציני של כוח על
סיום בשקופית 17