סיור קהל רחב – ישראל – והנה חלמתי חלום
והנה חלמתי חלום
הסיור בפסקה
לצד היותה קיימת כמדינה ריבונית מזה כ-76 שנים, מהווה ישראל מושא זיקה בעל חשיבות יוצאת דופן עבור העם היהודי מזה אלפי שנים. בין שמדובר בארץ האבות המזוהה עם הברית בין העם היהודי ואלוהיו, המקום הרוחני אליו נשואות העיניים בתפילה, מושא השירה ופיוטי הקודש או מדינת הלאום של העם היהודי, הרי שלא ניתן להמעיט במשמעותה של ישראל כמרכיב בזהות ובתרבות היהודית של אלה החיים בה ואף אלה שאינם. בכל מקום אליו הגיע העם היהודי, הוא נשא עמו את הזיקה הזו, רעיונית או ממשית. חלק מהכאב האופף את אירועי ה-7.10 נעוץ בחוויה כי ישראל, כמקום המקלט של העם היהודי, התגלתה כבלתי חסינה. ההנחה כי מדינת הלאום של העם היהודי תתקיים ויהי מה כבר אינה מובנת מאליה ויש צורך בכל פרט ופרט בעולם היהודי להיזכר בחשיבותה ולהבטיח את המשך קיומה. לצד זאת, עלינו לזכור כי ישראל הינה מרחב רב מימדי בעל רבדים שונים והבנה זו יכולה להועיל בהבהרת חשיבותה לכלל יהודי העולם.
מטרת הסיור הינה לפגוש את המשמעויות השונות של ישראל ונקודות החיבור השונות שלה לעם היהודי, בעבר ובהווה, כפי שהם מיוצגים במוזיאון.
תחנות הסיור (ניתן להתחיל את הסיור בכל קומה. שימו לב שישנן מספר תחנות רשות שניתן לותר עליהן אם הזמן או אופי הקבוצה אינם מאפשר זאת)
- תחנת רשות: מדרגות- תקרת חודורוב. "ארץ ישראל שבדמיון"- האמן ישראל ליסניצקי עיטר את תקרת בית הכנסת במאה ה-17 בחודורוב שבגליציה. לצד החיות המיתולוגיות המעטרות את התקרה, מצויירת עליה גם ירושלים, אלא שהיות וליסניאציקי מעולם לא ביקר בירושלים, הוא ביסס את איורה על העיר הגדולה והחשובה בסביבתו: קרקוב. ירושלים מהווה אפוא לא מקום פיזי נגיש, אלא מקום בעל חשיבות עילאית מבחינה רוחנית.
קומה שלישית:
- מחול- צילום ריקוד הורה, תלבושות להקת ענבל ותלבושת להקת בת שבע. דרך סיפורה של שרה לוי תנאי, נציג את ישראל כמרחב של קיבוץ גלויות ורב תרבותיות, בו דרים בכפיפה אחת יצירות משלל מקומות בעולם- גם ההורה הרומני וגם המחול התימני (ועוד רבים נוספים).השילוב ביניהם מייצר יצירה חדשה שניתן פשוט לכנות אותה "ישראלית". אומנים הפועלים במרחב הישראלי כיום אינם יכולים להתעלם מן השכבות התרבותיות השונות היוצרות את התרבות הישראלית.
- תחנת רשות: שפות- לוח מודעות- כוס "עברי דבר עברית", משחק ללימוד קריאה וכתיבה ומודעת עברית תקנית". אם בתחנה הקודמת הזכרנו את ישראל כמרחב של קיבוץ גלויות, נעבור כעת אל ההכרח ביצירת שפת לאום משותפת. שפה זו אינה דבר חדש אלא נשען על המקור הקדום ביותר שמייצג גם את החיבור הקמאי ביותר לארץ ישראל- התנ"ך. זהו גם המקום לדבר על מלחמת השפות והמחירים שנדרשו לשלם בהפיכת אותה שפה ותיקה לשפת יום-יום.
- מנהגים ומסורות- כוס לשבירה בחופה. ישראל של זיכרון- חיבור מנהג שבירת הכוס עם זכרון ירושלים מופיע החל מן המאה ה-13. שילוב שמחת החתונה לצד זיכרון החורבן.
- מאורות- הרב עובדיה יוסף והרבי מלובביץ'. הרבי מילובביץ' ראה את ארץ ישראל כמקום מושבו של האל עלי אדמות. ארץ ישראל נבחרה מאת ה' מכל ארצות תבל, כדי למלא בה ובאמצעותה את היעוד והתכלית של הבריאה כולה – להיות מרכז רוחני א-לקי אשר משם תצא תורה ואורה לכל העולם. הרב עובדיה- ארץ ישראל כמקור המנהיג את ההלכה. הרב עובדיה יוסף שאף לאחדות ישראל באמצעות התלכדות הלכתית סביב מנהג ארץ ישראל (בעקבות רבי יוסף קארו, על פני המצב בו כל עדה שומרת על מנהגי מקומה). יש המשווים רצון זה לעין כור היתוך הלכתי.
קומה שנייה:
- תחנת רשות: סרטון-מסעות היהודים. לצד העובדה שהסרטון נפתח בציווי "לך-לך", השולח את אברהם אל הארץ המובטחת- היא ארץ ישראל, הסרטון מראה כיצד בכל תקופה התקיים חיבור בין העם היהודי והמרחב הגיאוגרפי הזה, בין אם כרעיון או באופן ממשי.
- תחנת רשות: שלומציון המלכה/גליל כורש. גליל כורש מסמל את שיבת ציון לאחר גלות בבל ואילו שלומציון המלכה מבטאת את הריבונות היהודית האחרונה עד 1948. שניהם מתייחסים לישראל כמרחב מחייה ממשי וריבוני עבור העם היהודי. עם זאת, יש לציין כי גלות רומי לא היית הגליה (גם אם התחריט המפורסם שעל שער טיטוס מרמז על כך) ויהודים רבים המשיכו לחיות את חייהם בארץ ישראל, לבקר בה, להגיע אליה על סף מותם כדי להיקבר בה. בשום שלב בהיסטוריה לא היה מצב של היעדר קיום יהודי בארץ ישראל.
- דוגמא מובהקת לעיל שכדאי מאוד לבקר בה היא סרט המרידות ואזור התלמוד. שניהם מצביעים על קיום יהודי בארץ ישראל גם לאחר גלות רומי.
- מיצב שירת ספרד. "לבי במזרח" חלק משמעותי מיצירותיהם של משוררי ספרד בימי הביניים הוקדש ל"שירת ציון", סוגה המבטאת את הערגה והכיסופים שחווה העם היהודי לישראל, לצד תהליך נפשי רוחני ממושך שעתיד להגיע לבשלות במסע אל הארץ הנכספת. בהזדמנות זו, כדאי להסב את תשומת לב המשתתפות/ים לכתוב במסגרות הכחולות בקירות הקומה, המראה את הנעשה בארץ ישראל בכל תקופה. כך מומחשת העובדה כי גם כאשר הקיום היהודי המרכזי לא היה בישראל, העיניים והלב תמיד היו נשואים אליה.
- פולין ליטא והאימפרה העות'מנית- דונה גרציה וחכירת טבריה. אתחלתא דגאולה-נספר את סיפור רכישת טבריה בכדי ליישבה ולהשיב את ארץ ישראל למולדת העם היהודי על ידי דונה גרציה. מהלך שכזה הוא דוגמא למחשבה שרווחה כי בעקבות יישוב הארץ יבוא גם המשיח.
- תחנת רשות: אמונה מחשבה ויצירה- לוח שוויתי. ישראל "המופנמת"- לאורך תקופות שונות שימשו לוחות השויתי כעין כלי עזר לתפילה. בימי הביניים, פיתחו המקובלים דימויים וטכניקות מדיטטיביות ייחודיות, המסייעים לרכז את המחשבה כראוי בשמות הקדושים, במטרה לרומם את הנפש ולהתחבר לעולמות הרוחניים. לפי תפיסה מסיטית-קבלית זו, המתפלל המתבונן בלוח השיוויתי אמור לקרוא את המזמור מתהלים " שִׁוִּיתִי יְהוָה לְנֶגְדִּי תָמִיד כִּי מִימִינִי בַּל אֶמּוֹט” ותוך כדי כך לשוות לנגד עיניו את המנורת המקדש. באמצעות קריאה כזו הוא כאילו הדליק את המנורה בעצמו, כתחליף לעבודת המקדש.
- ההגירה הגדולה-חנוכיית אנסן. על כל אחד מקני החנוכיה מצוין מאורע היסטורי בעל משמעות לעם היהודי, העדכני שבהם הוא הקמת מדינת ישראל. יחד עם זאת, את כל אחד מהקנים מעטר דגם של פסל החירות. החנוכיה מעלה את השילוב של רגש ציוני עם פטריוטיות מקומית (במקרה זה, ארה"ב), מבלי ראייתם כסתירה. כלומר ניתן בהחלט לחיות מבחירה בחו"ל ועדיין להיות ציוני, ללא הכרח לבחור באחד על פני האחר.
- תנועות פוליטיות- סרטון בורשט וכרזת קרן היסוד. דמותה של האחות מבטאת את התפיסה שנראתה במודרנה, לצד נוספות, כי מקומם ועתידם של היהודים אינו בשום מקום פרט לפלשתינה. *תחנה זו משלימה את חנוכיית אנסן וחשוב מאוד להציגן כגישות שונות ולגיטימיות המתקיימות בכפיפה אחת.
בהמשך, בכרזת קרן היסוד ניכרת שיבה רעיונית אל ארץ ישראל של תקופת השופטים (המגולמת על ידי דמות האישה) והחיבור בין החלוציות המודרנית לארץ ישראל המקראית. חיבור זה ימשיך וילווה את הנרטיב הציוני, גם בגישה שעם השנים זכתה לביקורת של "תנ"ך-פלמ"ח". אולם לצד הביקורת, יש להכיר במשמעות של ישראל המקראית כמקור השראה לחידוש הריבונות בתקופה המודרנית.
- מדינת ישראל במספרים- מגילת העצמאות וגביע הרצל. ישראל של חזון- שני מוצגים אלה מתייחסים לשני מנהיגים שקשה לדבר על ישראל מבלי להזכירם- הרצל ובן גוריון. שני המוצגים מתייחסים הן למימוש הציונות המעשית, כלומר קיום ממשי יהודי בארצו, אך לא פחות מכך גם לחזון של מה מהות מדינה זו- כיצד עליה לפעול מבחינה פרקטית וערכית כאחד, כפי שמפורט במגילת העצמאות. מומלץ לקרוא את הפסקה הממפה את החזון יחד עם הקבוצה ולאחר מכן לקנח באמירתו של הרצל הטבועה על הגביע.
קומה ראשונה:
- הללויה-מנורות. חיבור בין תקופות שונות בהיסטוריה היהודית דרך סמל המנורה- החיבור בין מנורת בית המקדש לסמל המדינה העצמאית. כמו כרזת קרן היסוד, שוב ושוב אנו רואים את ארץ ישראל של ימי קדם כבסיס והשראה למדינת ישראל של ימינו.
- יסודות- קודקס ששון וספרי התנ"ך. ישראל כארץ המובטחת- החיבור הראשוני ביותר בין העם היהודי וארץ ישראל הוא בתנ"ך ולא בכדי החזרה לתנ"ך חוזרת על עצמה לאורך הסיור כולו.
סיכום:
במהלך הסיור פגשנו משמעויות שונות של ישראל, המציירות יחד תמונה ארוכת שנים וחוצה גבולות גיאוגרפיים. גם אם משמעות מסוימת אינה תקפה למישהו, סביר להניח כי קיימת עבורו משמעות אחרת, כך שבין כלל המשמעות ואופני הביטוי של ישראל ניתן למצוא את מרבית יהודי העולם כולו. כאשר אנו בוחנים את ישראל כדבר מה רב מימדי ורב משמעויות, לא ניתן להתעלם מן החיבור האמיץ שיש בין העם היהודי היושב כאן או לא, וארץ ישראל מאז ועד היום וכמה חשוב לשמרו ככזה. בנוסף, עלינו מוטלת האחריות להמשיך ולראות את החיבור לישראל כדבר רב מימדי וזאת על מנת לאפשר את החיבור אליה עבור כמה שיותר יהודיות/ים מסביב לעולם.