ארכיון: הקשר הרב דורי- חטיבה ותיכון מלא

"לזכור את העבר, לחיות את ההווה, לבטוח בעתיד" – אבא קובנר

אוכלוסיית היעד: תלמידי כתות ז'-י"ב ואזרחים ותיקים

משך הביקור : 3 וחצי שעות

רציונל:

תכנית ביקור זו הינה חלק מתוכנית "הקשר הרב דורי" של בית התפוצות, המשרד לשוויון חברתי ומשרד החינוך. התכנית נועדה לייצר דיאלוג בין דורי, השם דגש על חיזוק תחושת השייכות וחשיפה לסיפורו של העם היהודי. היא מקנה לתלמיד ולאזרח הוותיק חוויה חינוכית ערכית המאפשרת דיאלוג המגביר את המודעות המשפחתית והקהילתית של הדור הצעיר לאזרחים הוותיקים במדינת ישראל.

אמצעות המפגש בכיתה והלמידה המשותפת, מתאפשרת חוויה חינוכית מפרה והדדית ונוצר גשר רב דורי ייחודי בין התלמיד למבוגר; המבוגר לומד מיומנויות מחשב ואינטרנט, והתלמיד נחשף לסיפורו, לערכיו ולמורשתו של האזרח הוותיק. ביחד, הם מתעדים באמצעים טכנולוגיים פרק בסיפורו המרתק של העם היהודי.

תכנית הביקור במוזיאון משלימה את התהליך שנעשה בבתי הספר. היא כוללת חשיפה לסיפורים האישיים של המשתתפים הוותיקים/צעירים באמצעות סרט, הפעלות וסיור בגלריות המוזיאון.

מטרות התכנית:

להציף את השאלה על הקשר בין העבר לעתיד.
חשיפה לבית התפוצות, לסיפור הייחודי והמתמשך של העם היהודי ולמאגר סיפורי מורשת.
בחינת הרכיב הזהותי המשותף – סוגיית ישראל ביחס ליהדות העולם.
העמקת ההיכרות ההדדית בין התלמיד לאזרח הוותיק ע"י שיח העוסק בזיכרונות הילדות.
מפגש שיח חווייתי מסכם של התלמיד/ה והאזרח הוותיק/ה סביב הסיפור האישי של כול אחד וחיבורו לסיפורו של העם היהודי.

מהלך התוכנית:

60 דק' – "זוכרים עבר" סדנא המזמנת מפגש ושיח חווייתי בין דורי של התלמידים והמבוגרים על משמעות וחשיבות העסוק בזיכרון האישי והקולקטיבי. צפייה ודיון בסרט קצר "הצלמנייה" ופעילות עם תמונות ממאגרי בית התפוצות יאפשרו למשתתפים להרחיב את היכרותם, לשוחח על זיכרונות הילדות, המקום, הבית, החברים והתקופה. ולמצוא את החיבור של הסיפור האישי של כול אחד לסיפורו של העם היהודי.

90 דק' – "מסע רב דורי בעקבות הסיפור היהודי " סיור חווייתי בגלריות החדשות של המוזיאון, הללויה, העדשה היהודית, ויהי צחוק, מיצג סיפורי עלייה. המשתתפים יפגשו במוצגים ובדמויות המספרות את סיפורו המופלא והייחודי של העם היהודי. הסיור מלווה בהפעלה המאפשרת עיסוק ברכיבי הזהות היהודית כמו: זיכרון משפחתי, מסע משפחתי, ערכים, אמונה, טקסים וכד', בהם נשזרים הסיפורים האישיים של המשתתפים וסיפורה של דמות אותה יפגשו. סיפורים הבונים כולם יחד את זהותנו האישית והקולקטיבית ואת החיבור שלנו לעבור ולעתיד ולעולם היהודי.

30 דק' – סדנת סיכום:

אופציה 1 (לחטיבה ולתיכון) : פעילות יצירה:

"מחברת – אנחנו חלק מהסיפור" – סדנת יצירה משותפת של הוותיק והתלמיד להעמקת וחיזוק הקשר הבין דורי. המשתתפים יקבלו מחברת בה יוסיפו באמצעים שונים : כתיבה, תמונות, מדבקות, צביעה, את המידע שצברו בנושאי הליבה של התכנית. מעין יומן זיכרונות והקדשה אישית לשותפיהם למסע, המאפשרת למבוגר ולילד להעניק מזכרת ייחודית אחד לשני מהלימוד המשותף.

אופציה 2 (לתיכון) : פסיפס קהילות– מסע קולנועי אל העולם שהיה – חשיפה לסרטים נדירים מאוסף הסרטים של בית התפוצות: סרטי חובבים וסרטים תיעודיים אשר מתעדים את חיי היומיום בעיירות, בכפרים ובערים על היבטיהם השונים.

30 דק' – זמני הפסקה, עליה ירידה לכיתות.

ציוד נדרש:

סדנת פתיחה:

סדנא: סרט "הצלמניה"
תמונות מספרות (מתודת זוננפלד) – חבילה של כ-30 תמונות.
כתה עם אינטרנט להצגת מאגר סיפורי מורשת

סיור:

פעילות מניפה
דמות
פעילות מיצג סיפורי עלייה – מפה
פעילות מיוזלופ בהללויה /הומור

בכתה:

סדנת סרטים: מונקאצ', חתונה ברומניה, 1913: גימנסיה הרצליה, מגדל

סדנת יצירה:

מחברת "אנחנו חלק מהסיפור"/בניית דגם בתי כנסת
צבעים

מהלך התכנית בחלוקה ללו"ז:

סדנת פתיחה "זוכרים עבר" (כ- 60 דקות)

פתיחה על המוזיאון וההקשר לתכנית (5 דק')
סרט "הצלמנייה" ודיון (20 דק')
סדנת תמונות מספרות (מתודת זוננפלד) (20 דק')
מאגר סיפורי מורשת (15 דק')

"מסע רב דורי בעקבות הסיפור היהודי" (כ- 90 דקות)

סיור ב-3 מהגלריות הבאות: הומור, הללויה, שים, 30 שנה למבצע משה, העדשה היהודית, הקשר הישראלי
עזרי הדרכה: שימוש באפליקציית BG Challenge

סדנת סיכום

חט"ב: מחברת יצירה לקשר הרב דורי (כתיבת חוויה מהסיור)
תיכון: סדנת סרטים – מונקאטצ', חתונה ברומניה, גימנסיה הרצליה, מגדל

הפסקות ומעברים: 30 דק'

פירוט מהלך התכנית

פעילויות פתיחה בכתה: "זוכרים עבר" (60 דק')

מטרות:

חשיפה לבית התפוצות ולסיפור הייחודי והמתמשך של העם היהודי .
מפגש שיח חווייתי מסכם של התלמיד/ה והאזרח/ית הוותיק/ה סביב הסיפור האישי של כול אחד וחיבורו לסיפורו של העם היהודי.
למידה הדדית על משמעות וחשיבות העסוק בזיכרון האישי והקולקטיבי.

פתיחה (5 דק'):

הצג/י את עצמך בפני המשתתפים וספר/י להם בקצרה על המוזיאון ועל הפעילות המתוכננת למשתתפי הקשר הרב דורי – סדנא, סיור חוויתי וסדנת דילמות.

הסדנא שלנו היום תעסוק בחלקה הראשון בחשיבות הכרת הסיפור המשפחתי שלנו ושורשיו כדי להבין את עברנו, מאין הגענו, ובסיומה נבחן את סוגיית המרכיבים הזהותיים המשותף לכולנו, החיים במדינת ישראל בחיבור לעולם היהודי כולו.

ננסה לבדוק במהלך היום – זיכרונות עבר וילדות שלכם, מקומות, חברים, תקופות, תחביבים וסיפורים מיוחדים שאתם נושאים אותם אתכם עד היום ואף השפיעו עליכם. לאור זיכרונות העבר שלכם והחיים בהווה, נקיים דיון מעמיק בסוגיות העוסקות בקשר של ישראל – תפוצות, ובירור מקומה של ישראל והחיים היהודיים בחייכם וביחס ליהדות העולם.

לאזרחים הוותיקים חלק גדול מהזיכרונות היה מזמן ולבני הנוער שבכם זה תיאור חיי היום יום, ובכל זאת ננסה למצוא את המשותף… ולעמוד על פער הדורות. האם קיים? עד כמה? אם בכלל?

פעילות הקרנת קטעים מסרט "הצלמניה" – (20 דק') (נספח 1)

סרט תיעודי משנת 2011, בבימויה של תמר טל המספר את סיפורה של חנות הצילום המיתולוגית של רודי ויסנשטין. הסרט מתעד את המסע המשותף של מרים וַיסנשטַין בת ה-96 ונכדה בן פטר, המנסים להציל מהריסה את חנות הצילום התל אביבית הוותיקה "הצלמניה", שהכילה כמיליון נגטיבים שתיעדו רגעים משמעותיים בתולדות מדינת ישראל שצילם בעלה של מרים, רודי ויסנשטין. במרכזו של הסרט – מערכת היחסים של מרים, אלמנתו של רודי ויסנשטין, ושל בן, הנכד שלה, אשר יחדיו מנהלים את החנות ובמקביל נרקמת בין השניים מערכת יחסים מיוחדת, למרות פערי הדורות והקונפליקטים ביניהם.

לאחר הצפייה נהלו שיח עם המשתתפים:

מה התמונה או המשפט שנגעו בכם יותר מכל ומדוע? עם מה בסרט הזדהיתם יותר מכל?
מדוע נאבקים הסבתא והנכד בהחלטה לסגור את הצלמנייה? (חשיבות היסטורית, מפעל חיים)
כיצד חשתם לגבי הקשר בין הסבתא לנכד? האם וכיצד בא לידי ביטוי פער הגילים והקונפליקטים ביניהם? (שיח על עיצוב הצילומים במחשב, קבלת ההחלטה בעירייה ועוד)
האם קיים לדעתכם באמת פער כה גדול? אם לא, היכן רואים זאת? (ויכוח על עיצוב התמונות, צילומים משותפים בפרנקפורט ועוד)
מה משותף לדעתכם לשלושת הקטעים?
כיצד ניתן להגדיר את התקשורת בין הסבתא לנכד? אילו תכונות אופי עולות מהדו שיח ביניהם? (תקשורת טובה, שיתוף פעולה, הנכד: ישירות ולעתים בוטות, סבלנות, כבוד, הכלה, הבנה, רוך, אהבה רבה, תמיכה, אכפתיות, הסבתא: חוש הומור וציניות, נחישות, תקיפות, עקשנות, דומיננטיות, רוח לחימה והירתמות למשימה בכל גיל, אשת ברזל, ועוד).
האם הקטעים שצפיתם בהם עוררו בכם אסוציאציה למצבים דומים בחייכם כצעירים וכמבוגרים? ספרו לנו.

סדנת תמונות מספרות (מתודת זוננפלד) (20 דק')

על רצפת הכיתה יפוזרו תמונות מארכיון בית התפוצות ומתערוכות שונות שהוצגו במוזיאון. התמונות מציגות ילדים ומשפחות במקומות שונים, תקופות שונות ואירועי יום יום ומועדים.

התחלקו לזוגות – לבן/ת הזוג אתו נמצא בקשר במהלך השנה (מבוגר וצעיר).

המבוגרים יבחרו תמונה המזכירה להם סיפור ילדות/אירוע /תקופה או תמונה מאלבום הילדות שלהם, ויספרו לצעיר את הסיפור (שלהם) מאחורי התמונה (על אף שהתמונה איננה באמת שלהם..).

המבוגר יציין את התקופה בה התרחש הסיפור?
אירועים חשובים שהתרחשו באותה התקופה?
הדמויות אותן רואים בתמונה?
המשחקים ששיחק בילדותו, מאכלים שאהב, תחביבים ועוד?
למה מתגעגע הכי הרבה?
האם חזרו לעיר הולדתם? מה השתנה בה?

הצעיר יספר למבוגר/ת על חייו היום – על המשחקים שאוהב לשחק, החברים שלו, מאכלים, מקומות וכו'.

בקשו מ – 2-3 זוגות להציג את הסיפור שלהם שמאחורי התמונה – תקופה, חוויה, זיכרונות,

תחביבים, משחקים, מקומות וכו'

דיון:

האם מצאתם דברים משותפים בילדות שלכם?
מה השוני ומה הדמיון בין התקופות, החוויות, המשחקים, המקומות, החלומות?
מה יש היום שלא היה אז ולהיפך?
האם למדתם דבר חדש על השותף/פה שלכם ללמידה בקשר הרב דורי?

הסיפורים המרגשים מהילדות הינם חלק מהסיפור האישי של כול אחד מכם. כעת נעלה למוזיאון ונכיר את הסיפור של העם היהודי ונראה איך הסיפורים שלנו מתחברים לסיפור הגדול , הייחודי והמתמשך של העם היהודי.

הצגת מאגר סיפורי מורשת – (10 דק')

הציגו למשתתפים את מאגר סיפורי המורשת המצוי במוזיאון והדגימו להם את אחד מהסיפורים שהועלו למאגר. חשוב לציין כי כל אחד ואחד מהם מוזמן להעלות את הסיפור שלו בעזרת התלמידים והמורה של הקשר הרב דורי בכתה. המדריך יבחר סיפור עפ"י הישוב וביה"ס ממנו הגיעה הקבוצה וידגיש את החשיבות של תיעוד הסיפורים ע"י חברי הקבוצה במאגר הסיפורים בבית התפוצות.

סיור במוזיאון – "מסע רב דורי בעקבות הסיפור היהודי" ( 90 דק' )

מטרות:

שימוש בתצוגה לקיום שיח בין דורי לאור העבר ובפרספקטיבה לעתיד בנוגע לנושאים מהותיים בחברה היהודית-ישראלית.
חיזוק ההיכרות עם הקהילות היהודית השונות.
הכרת המכנים המשותפים המרכזיים הקיימים בעם היהודי ויצירת תחושת שותפות והזדהות

מהלך הסיור: הסיור יתקיים ב-3 מתוך הגלריות הבאות: הללויה, שים, ויהי צחוק, 30 שנה למבצע משה, מיצג סיפורי עלייה/הקשר הישראלי/העדשה היהודית, דמות.

הקדמה (5 דק')

ספר/י בקצרה על מוזיאון בית התפוצות, הסיפור שמספר והגלריות שבו. ניתן לקיים זאת בכניסה למוזיאון, או בכל מקום שקט בו אתם פותחים את הסיור.

פעילות מניפות – הסיור כולו ילווה בפעילות משותפת של מבוגר וצעיר עם המניפות.

בתחילת הסיור חלקו לכל זוג מניפה ובכל גלריה בה תבקרו הפנו אותם לפס הרלוונטי במניפה.

פעילות BH CHALLENGE – רק אם לתלמידים והקשישים יש סמרטפונים.

גלריית הללויה (20 דק')

הדגש/י את החשיבות של ה-'ביחד' בקהילה ובאמונה היהודית ובית הכנסת כמקום כינוס.

שאל/י את המשתתפים:

מהם מקורות ההשפעה על מראה בית הכנסת?
איך ניתן לדעת שנכנסו לבית כנסת? (דרך השאלות ניתן לשמוע על בתי כנסת היום ועל בתי הכנסת במדינות מהם הגיעו המבוגרים)
איזה מוטיבים קבועים קיימים בכל בית כנסת?

הזמן/ני את המשתתפים לטייל (בזוגות) בין בתי הכנסת ולנסות לחפש מהם המאפיינים היהודיים הקיימים בבית הכנסת ומהם המאפיינים המקומיים/ קהילתיים המאפיינים את בית הכנסת.

כנס/י את הקבוצה לסיכום התחנה-

מה בלט לכם יותר בדגמי בתי הכנסת, מאפיינים יהודיים או מקומיים?

האם הייתה שונות גדולה בבתי הכנסת בין אזורים שונים בעולם? איזה בית כנסת משך אתכם במיוחד? מדוע?
מי יכול לספר לנו על בית כנסת הקרוב לו? איזה ? היכן? האם יש לכם סיפור מיוחד הקשור בבית כנסת?

סכם/מי בקצרה את השפעת המקום והזמן על מבנה בית הכנסת, הדגם/י דרך 2 בתי כנסת (וורשה ופז) השפעות מקומיות וסמלים יהודיים.

תערוכת ההומור (20 דק')

ספרו בקצרה על תערוכת ויהי צחוק, תערוכה מקיפה ראשונה בישראל על הומור יהודי לאורך ההיסטוריה. מהאחים מארקס עד אלי יצפאן, מהגשש החיוור עד ג'רי סיינפלד, משייקה אופיר עד שרה סילברמן, מלני ברוקס עד אורנה בנאי, משאולי של "ארץ נהדרת" עד מירי פסקל ועוד רבים וטובים. ומה עוד בתערוכה – קטעי סרטים, מופעי סטנדאפ מקוריים, פריטי אספנות, כרזות, צילומים, מוצגים מקוריים נדירים ועוד.

תערוכה שחוגגת את הצחוק היהודי המגוון, מציגה את הדרך שעשה משורשיו העממיים ועד ימינו, ובוחנת גם את העקבות שהותיר בעברית, באנגלית, ביידיש, בלדינו, בגרמנית, בצרפתית, ברוסית, בספרדית ועוד.

בפתיחה שאלו את המשתתפים:

מהו הומור יהודי?
מי ומה מצחיק אתכם בהומור היהודי והישראלי?
מהי חשיבות ההומור בחיי היהודים לאורך הדורות? כיצד עזר ההומור ליהודים בתפוצות?
באיזה נושאים נוגע ההומור היהודי?
אילו דמויות אתם מכירים מעולם ההומור היהודי?
האם יש לכם אירוע מצחיק שקרה למשפחה או בדיחה שעוברת במשפחה מדור לדור?

בקש/י מהמשתתפים לסייר בתערוכה בזוגות, מבוגר/ת וילד/ה, ולחפש מוצג אחד או שניים (סרט, תמונה, חפץ) שהם אוהבים או מתחברים אליהם במיוחד.

אסוף/י את המשתתפים וסכם/י את התחנה- תוך התייחסות ללימוד המשותף של המשתתפים;

איזה נושאים מההומור היהודי פגשתם בתערוכה?
איזה תכונות עולות מדמותה של האם היהודייה? האם זיהיתם תכונות דומות באימא שלכם?
מדוע לדעתכם נולד הומור יהודי בגולה?
מה הצחיק אתכם במיוחד בתערוכה?
האם למדתם משהו מיוחד על בן הזוג שלכם בנושא ההומור?
איזה מוצג דיבר אליכם/הזכיר לכם זיכרון ילדות/ זיכרון מבית אבא-אמא? חוויה משפחתית?
האם תרצו לספר לנו בדיחה הקשורה באחד מהנושאים הללו? ניתן לעשות זאת בעמדת הטלפרונטר כך שכל הקבוצה תצפה במשתתף.

30 שנה למבצע משה (20 דק')

תנו רקע קצר על התערוכה והאופן בו היא מעוצבת ופזרו אות המשתתפים במפרצי הצפייה.החל מאמצע המאה ה-19 נוצר הקשר עם קהילת יהודי אתיופיה ועלייתם לארץ החלה טיפין טיפין עד ההחלטה להעלותם לארץ במבצע משה ב-1984 ובמבצע שלמה ב- 1991. בקשו:

צפו בסרט בן 5 דקות המציג את סיפורה של דמות שעלתה במבצע משה וחישבו:
מה הדבר המשמעותי שלמדתם מתוך הסרט? עם מה הזדהיתם יותר מכל? משפט, תמונה וכד'.
איזה זיכרון אישי עלה בכם בעקבות הצפייה בסרט? אפשרו למבוגרים בקבוצה לספר את סיפור עלייתם לארץ, הקשיים, הקליטה, הגעגועים לארץ המוצא וכד'.
האם יש בסיפור שבסרט משהו המזכיר את הסיפור שלכם או של בן משפחתכם? סיפור הגירה, עלייה, קליטה וכד'.
האם לדעתכם הסיפור בסרט ייחודי לקהילה האתיופית? האם קיימים קווים שונים או משותפים לסיפור שלך?
מה הדבר שלמדתם מתוך התערוכה הזו על יהדות אתיופיה שלא ידעתם קודם?

תערוכת שים (20 דק')

הסבירו בקצרה את תערוכת "תופר החלומות – שים" והדגישו את החשיבות של תיעוד אירועים משמעותיים בהיסטוריה בכלל ובהיסטוריה היהודית בפרט.

ציינו את הרגישות של שים בתמונותיו לערך תיקון עולם ותיעוד רגעים ייחודיים וסיטואציות עם מסרים הומניים.

בקשו מהמשתתפים לסייר בזוגות, ילד/ה מבוגר/ת בין המוצגים ולבחור, כל אחד, את הצילום המשמעותי לו ומייצג משהו מסיפורו האישי.
כנסו את הקבוצה לסיכום הביקור בתערוכה.
בקשו מהילדים והמבוגרים לשתף את הקבוצה בבחירת הצילום שלהם, מדוע בחרו בו ומהו הסיפור המתקשר אליו.
מיצג סיפורי עלייה (20 דק')

"שְׂאִי סָבִיב עֵינַיִךְ וּרְאִי כֻּלָּם נִקְבְּצוּ בָאוּ לָךְ בָּנַיִךְ מֵרָחוֹק יָבֹאוּ וּבְנֹתַיִךְ עַל צַד תֵּאָמַנָה" – ישעיהו פרק ס' פסוק ד'

כחלק מתכנית "מסע אל השורשים" והקשר הרב דורי, יבקרו המשתתפים במיצג סיפורי עלייה המוצג במסדרון משדי הקשר הרב דורי.

מטרת הפעילות:

היכרות עם ארצות המוצא של העולים לארץ ועם סיפורי עלייה מרתקים במשובצים במיצג.
מתן אפשרות למשתתפים לשתף את עמיתיהם בסיפורי עלייה אישיים לארץ שלהם או של בני משפחותיהם ובכך להרחיב את מעגלי ההיכרות ביניהם.

ספרו על ייחודו של העם היהודי והוא ריבוי המקומות והקהילות השונות בהם חו וחיים היהודים.

בקשו מהמשתתפים לשתף:

ספרו על גלגולי המשפחה שלכם – מהיכן הגיעו הצדדים? מתי הגיעו לארץ?
האם למשהו בקבוצה יש שם משפחה בעל משמעות הקשור למקום/תחביב/כינוי/מקורות יהודיים?

פעילות משותפת לתלמידים ולאזרחים הותיקים. העבודה תעשה בזוגות או שלשות:

	סיירו להנאתכם בתערוכה, עצרו ובחנו כרזות המעניינות אתכם. במהלך הסיור בתערוכה סמנו על גבי המפה המצורפת את ארצות העלייה מהם הגיעו ועלו כל מספר ומספרת.
	לתלמיד/ה: ספר/י מאלו ארצות עלו הסבים והסבתות שלך? מצד האבא, מצד האמא? נא הוסיפו וסמנו במפה המצורפת את ארצות המוצא שלכם.
	לאזרח הותיק: ספר/י מאיזו ארץ את/ה עלית? מאילו ארצות עלו הוריך? נא הוסיפו וסמנו במפה המצורפת את ארצות המוצא שלכם.
	בחרו בשלוש כרזות שהרשימו אתכם ביותר. צלמו את הכרזות במכשיר הנייד שלכם ושימרו את התמונות.
	בתום הסבב התבוננו במפה בה סימנתם את מיקום המדינות של מספרי הסיפורים בתערוכה ומיקום המדינות שלכם (של התלמיד והאזרח/ית הותיק/ה), חשבו ודונו מדוע נבחר פסוק ד' מספר ישעיהו פרק ס'?

מפה

סכמו:

איזה זיכרון אישי עלה בכם בעקבות הפעילות? אפשרו למבוגרים בקבוצה לספר את סיפור עלייתם לארץ, הקשיים, הקליטה, הגעגועים לארץ המוצא וכד'.
האם יש בסיפורים משהו המזכיר את הסיפור שלכם או של בן משפחתכם? סיפור הגירה, עלייה, קליטה וכד'. האם קיימים קווים שונים או משותפים לסיפור שלך?
מה הדבר שלמדתם מתוך המיצג הזה על העליות שלא ידעתם קודם?
דמות: פולניה, מרוקאית, תימנייה או דונה גרציה (יבחר ע"י מרכז מבקרים בהתאם לזמינות השחקנים)

לסכום:

דרך מסע בסיפורו של העם היהודי, המשפחה וגלגוליה, האמונה שנשמרה לאורך השנים בקהילות השונות ודמויות המספרות את סיפורם למדנו גם אנחנו כיצד אנו מהווים חלק מהסיפור הייחודי. הכרנו זה את זה יותר לעומק באמצעות הסיפורים והחוויות האישיות שחלקנו במהלך הסיור.

סדנת סיכום:

אופציה 1 – לתלמידי ז'-ט': פעילות יצירתית: ( 30 דק' )

הכנת מחברת "אנחנו חלק מהסיפור" או דגם בית כנסת.

מחברת "אנחנו חלק מהסיפור"

מטרה:

הכנת מזכרת לתקופת הלימוד המשותפת בתוכנית הקשר הרב דורי בה יכתבו המשתתפים את מגוון הנושאים וחוויות הלמידה המשותפת שלהם.

סכם/י עם הקבוצה את הסדנא והסיור שעברו וחוו יחדיו. שאל/י :

איזו חוויה / תמונה תזכרו מהלימודים המשותפים שלכם בקשר הרב דורי?
מה היה הדבר המשמעותי שתיקחו אתכם לחייכם?

הסבר/י על הסמל של בית התפוצות המורכב מפסיפסים רבים שכולם ביחד מרכיבים את התמונה השלמה. כך גם הקבוצה – כול אחד והסיפור שהביא עימו לקבוצה מרכיב את התמונה השלמה שנוצרה לנו.

הכנת דגם בית כנסת או מחברת – "אנחנו חלק מהסיפור" – הנחיות לפעילות יצירתית:

סדנת יצירה משותפת של הוותיק/ה והצעיר/ה להעמקת וחיזוק הקשר הבין דורי. המשתתפים יקבלו מחברת בה יוסיפו באמצעים שונים: כתיבה, תמונות, מדבקות, צביעה, את המידע שצברו בנושאי הליבה של התכנית. מעין יומן זיכרונות והקדשה אישית לשותפיהם למסע, המאפשרת למבוגר ולצעיר להעניק מזכרת ייחודית אחד לשני מהלימוד המשותף.

אופציה 2: לתלמידי י'-י"ב

סדנת סרטים: מונקאצ', חתונה ברומניה, 1913: גימנסיה הרצליה, מגדל (נספח 2)

לסיכום התכנית והמסע שעשיתם עם המשתתפים, ייחשפו התלמידים והמבוגרים לפסיפס קהילות– מסע קולנועי אל העולם שהיה – חשיפה לסרטים נדירים מאוסף הסרטים של בית התפוצות. סרטי חובבים וסרטים תיעודיים אשר מתעדים את חיי היומיום בעיירות, בכפרים ובערים על היבטיהם השונים.

נספחים:

נספח 1. סרט הצלמניה

צלמניה פרי-אור (ידועה בשם "הצלמניה") היא חנות צילום שנוסדה בשנת 1940 על ידי הצלם רודי ויסנשטין, אשר צילומו המפורסם ביותר הוא צילום הכרזת העצמאות, ואשתו מרים. לאורך חייו תיעד ויסנשטין את היישוב העברי והתפתחות הארץ ונופיה. אוסף תיעודי זה שמור עד היום בצלמניה ומטופל על ידי המשפחה. האוסף מכיל מעל רבע מיליון נגטיבים^[1] ונחשב לארכיון הפרטי הגדול והאיכותי ביותר בארץ.^[^{דרוש מקור}^] הצלמניה פועלת כיום כחנות ארכיון הפתוחה לקהל ומאפשרת לרכוש את הצילומים המקוריים של ויסנשטין.

היסטוריה

משנת 1940 ועד לשנת 2011 שכנה הצלמניה בכיכר מוגרבי ברחוב אלנבי (מול פינת רחוב בן יהודה) בתל אביב. בשנת 2011 עברה לרח' טשרניחובסקי בעיר, שם היא נמצאת עד היום. עד להעתקת מקומה, חלון הראווה של החנות נותר כשהיה במשך שנים וכלל תצוגת דיוקנאות בשחור-לבן. בתוך בית העסק העיצוב היה ונשאר במשך כל זמן פעילותה כפי שהיה בשנות הארבעים.

מיקומה של הצלמניה בלב תל אביב אפשר לויסנשטין נגישות לאירועים והתרחשויות מרכזיים.^[1] לאחר מותו של רודי בשנת 1992, המשיכה אלמנתו מרים במלאכת התרגום, מיון, חידוש ושימור הארכיון, לצד שירותי צילום שונים אותם סיפקה ללקוחות. מרים נפטרה בשנת 2011, ומאז ממשיך נכדה פטר את ניהול המקום.

בשנת 2002 ערכה הצלמניה תערוכת רטרוספקטיבה שהוצגה בנמל תל אביב בה ביקרו בתקופה של חודש אחד למעלה מ-120 אלף מבקרים. עד היום הוצגו עבודותיו של ויסנשטין בתערוכות בלונדון, פריז, מוסקבה, מינכן, האג, אנטוורפן וכעת מסתובבת תערוכה נודדת עולמית בתמיכת משרד החוץ.

בשנת 2011 יצא לאקרנים הסרט "הצלמניה" המתעד את המסע המשותף של מרים וַיסנשטַין בת ה-96 ונכדה בן, המנסים להציל מהריסה את חנות הצילום התל אביבית הוותיקה. במקביל למסע נרקמת בין השניים מערכת יחסים מיוחדת, למרות פערי הדורות והקונפליקטים ביניהם. הסרט הוקרן בפסטיבלי קולנוע רבים ברחבי העולם וזכה בפרסים.

מרים ויסנשטין, בעלת חנות הצילומים העומדת במרכז סרט התעודה המרשים "הצלמניה", הלכה לעולמה ב- 22.7.2011 והיא בת 98.

על הסרט "הצלמניה"

הצלמניה (באנגלית "Life in Stills") הוא סרט תיעודי משנת 2011, בבימויה של תמר טל שכתבה את התסריט והשתתפה בצילום. הפקה: ברק היימן ותמר טל.

הסרט הצלמניה מספר את סיפורה של חנות הצילום המיתולוגית של רודי ויסנשטין.

הוא מתעד את המסע המשותף של מרים וַיסנשטַין בת ה-96 ונכדה בן פטר, המנסים להציל מהריסה את חנות הצילום התל אביבית הוותיקה "הצלמניה", אותה הקים בעלה המנוח רודי ויסנשטין. החנות הכילה כמיליון נגטיבים שתיעדו רגעים משמעותיים בתולדות מדינת ישראל ובתוכם תמונות חשובות שצילם בעלה של מרים, רודי ויסנשטין המתעדות רגעי מפתח בהקמת המדינה ותל אביב.

במרכזו של הסרט – מערכת היחסים של מרים, אלמנתו של רודי ויסנשטין, ושל בן, הנכד שלה, אשר יחדיו מנהלים את החנות ונאבקים על המשך קיומה אל מול כרישי הנדל"ן. במקביל למסע נרקמת בין השניים מערכת יחסים מיוחדת, למרות פערי הדורות והקונפליקטים ביניהם. יוצאים בן ומרים יוצאים למסע מטלטל שמורכב משלל רגעים מצחיקים ונוגעים ללב.

בגיל 96, מרים ויסנשטין לא חשבה שהיא עומדת מול פרק חדש בחייה. אבל כש"הצלמניה" – מפעל החיים שלה ושל רודי, בעלה המנוח – עומדת בפני סכנת הריסה, אפילו האישה הדעתנית וחסרת הפשרות הזו מבינה שהיא צריכה עזרה. בצל טרגדיה משפחתית משותפת, נרקמת מערכת יחסים מיוחדת בין מרים ובין נכדה, בן, אשר ביחד מנסים להציל את חנות הצילום.

הסרט נולד בעקבות סרט קצר שצילמה בשנת 2005 הבמאית תמר טל בשם "אשת הברזל והצלמניה". טל החליטה להמשיך ולעקוב אחר מרים ואחר נכדה שהצטרף בינתיים לעסק המשפחתי, ומאז תחילת היכרותם צילמה טל את מרים במשך שבע שנים. הסרט שודר בערוץ yes דוקו ב-23 במאי 2011, וזכה לשבחי המבקרים. חודשיים לאחר מכן נפטרה מרים ויסנשטין.

הנחיות למדריכים:

חובה!!! צפו בסרט באורכו המלא

ספרו בקצרה לתלמידים את עלילת הסרט והקרינו להם את 3 הקטעים ממנו. לגבי הסצינה האחרונה בה עולה מותה של האם של פיטר הנכד, בתה של מרים, לספר בקצרה שהיא מתה אך לא להיכנס לפרטים על הנסיבות.

לאחר הצפייה קיימו שיח עם הקבוצה ושאלו:

מה התמונה או המשפט שנגעו בכם יותר מכל ומדוע? עם מה בסרט הזדהיתם יותר מכל?
מדוע נאבקים הסבתא והנכד בהחלטה לסגור את הצלמנייה? (חשיבות היסטורית, מפעל חיים)
כיצד חשתם לגבי הקשר בין הסבתא לנכד? האם וכיצד בא לידי ביטוי פער הגילים והקונפליקטים ביניהם? (שיח על עיצוב הצילומים במחשב, קבלת ההחלטה בעירייה ועוד)
האם קיים לדעתכם באמת פער כה גדול? אם לא, היכן רואים זאת? (ויכוח על עיצוב התמונות, צילומים משותפים בפרנקפורט ועוד)
מה משותף לדעתכם לשלושת הקטעים?
כיצד ניתן להגדיר את התקשורת בין הסבתא לנכד? אילו תכונות אופי עולות מהדו שיח ביניהם? (תקשורת טובה, שיתוף פעולה, הנכד: ישירות ולעתים בוטות, סבלנות, כבוד, הכלה, הבנה, רוך, אהבה רבה, תמיכה, אכפתיות, הסבתא: חוש הומור וציניות, נחישות, תקיפות, עקשנות, דומיננטיות, רוח לחימה והירתמות למשימה בכל גיל, אשת ברזל, ועוד).

מהעיתונות: הזוכה הגדול בפסטיבל דוקאביב: "הצלמניה".

טל מביאה למסך סיפור המסופר בדרך עדינה ומרגשת שמצליח לשלב בין תחושה קומית חזקה לבין תובנות רבות עוצמה על התקופה בה אנו חיים. הסרט משלב בין עצמתן של הדמויות לבין סיפור חזק שמהפנט את הצופים", נכתב בנימוקי שופטי התחרות להענקת פרס הסרט הישראלי הטוב ביותר". "זהו סיפור המסופר בדרך עדינה ומרגשת, אשר מצליח לשלב בין תחושה קומית חזקה לבין תובנות רבות עוצמה על התקופה בה אנו חיים", נימקו השופטים את הבחירה בסרט. (מירב יודילוביץ) את הסרט הפיק ברק הימן ובנוסף לפרס הסרט הטוב ביותר, הוא זכה גם בפרס העריכה בפסטיבל דוקאביב.

הטרגדיה המשפחתית והיחסים המורכבים של משפחת הצלמניה –עיתון הארץ 13.5.2011 נירית אנדרמן

מערכת היחסים המורכבת בין מרים ויסנשטין, מייסדת הצלמנייה "פרי אור", לבין הנכד שלה מתועדת בסרט חדש שיוקרן ביום שני. בדיוק באותו היום יעבור המוסד התל-אביבי הוותיק מרחוב אלנבי למקום זמני, אחרי 71 שנה.

רחוב אלנבי בתל אביב, ליד בן יהודה. השלט שמעל לכניסה כבר נעקר ממקומו, אבל בחלון הראווה עדיין מככב תצלום ענק בשחור לבן ובו אשה צעירה מרחפת באוויר, מקפלת רגליה בניתור, חיוך רחב על פניה. כשנכנסים לתוך הצלמנייה "פרי אור", הפורטרטים המוקפדים של "גדולי האומה" מתנוססים על הקיר שמימין, ומשמאל ניצבת שורה של גלויות עם תצלומי ישראל של פעם. מרים ויסנשטין, שבמשך שנים ניהלה את המוסד התל אביבי הזה, מפעל חיים משותף שלה ושל בעלה המנוח, הצלם רודי ויסנשטין, יושבת ליד אחד השולחנות בחנות, בוהה בדממה בדלת הכניסה. מאחוריה, המולה. בן פטר, הנכד שלה, מקיים דיונים ערים עם כמה בעלי מקצוע, על ציוד שיעבור למקום החדש, על עובי המדפים שיוקמו בו, ועוד.

ביום שני הקרוב אמורה הצלמנייה המיתולוגית מרחוב אלנבי 30 לעבור למשכנה החדש, הזמני, ברחוב טשרניחובסקי 5. המבנה באלנבי נרכש על ידי יזמים שעומדים להרוס אותו ולהקים במקומו בניין בן שש קומות. מה שנראה כטעות עגומה במיוחד הביא לכך שהמבנה לא נכלל ברשימת המבנים לשימור בתל אביב, ועקב כך נאלצת הצלמנייה לנדוד ממקומה, עד שתוכל לשוב ולהשתכן בשטח שיוקצה לה במבנה החדש שיוקם. המוסד התל אביבי, שמגירותיו מכילות כמיליון נגטיבים המתעדים את הרגעים המכוננים של המדינה, נבעט זמנית מביתו לטובת עוד עסקת נדל"ן משתלמת, אחרי 71 שנות פעילות ברחוב אלנבי.

לפני שמונה שנים, כשהגיעה תמר טל לראשונה אל החנות כתלמידת צילום צעירה, יחד עם בני כיתתה, היא הייתה היחידה שהצליחה לפלס דרך אל לבה הקשוח של ויסנשטין. זו גילתה שטל ביקרה בתערוכת התצלומים של בעלה המנוח, שנערכה שנה קודם לכן במתחם רידינג, וכך נסללה הדרך לקשר שנוצר בין השתיים. טל חזרה שוב ושוב לבקר במקום, וכעבור כמה שנים יצרה סרט תיעודי קצר על הצלמנייה, על האשה שמנהלת אותה, על סירובם של הגופים הממלכתיים לתמוך במקום, ועל העתיד העגום הצפוי לו כאשר ויסנשטין כבר לא תוכל לשאת בנטל. ב-2007 הוצג סרטה "אשת הברזל והצלמנייה" בתחרות הסטודנטים של פסטיבל "דוקאביב".

באותה הקרנה, פגשה טל את פטר. "הוא אמר לי שהוא מתעניין בצילום, ואני חשבתי לעצמי, 'הנה, יש איזה ניצן חדש במשפחה שמתעניין בזה, יכול להיות פרק חדש למקום הזה!' ואז, אחרי כמה זמן, כשבן התקשר וסיפר לי שהוא התחיל לעבוד בחנות והולך לעשות בה שיפוץ, הבנתי שהסרט הזה לא נגמר, אלא רק מתחיל", מספרת טל בשיחה שהתקיימה השבוע בחצר האחורית של הצלמנייה, בין ערימות של ארגזים ריקים, הממתינים בסבלנות למעבר אל המקום החדש.

"צילמתי את השיפוץ ההוא", מספרת טל. "מרים לא הייתה פה, וכשהעבודות נגמרו, היא באה לחנות והייתה בשוק טוטאלי, כאילו הרגישה שבן החריב לה את ההיסטוריה. היא ראתה שהוא תלה את כל הפורטרטים (התצלומים הממוסגרים של גדולי האומה שצולמו במקום במאה שעברה ומוצגים בו זה עשרות שנים, נ"א), והדבר הראשון שאמרה לו היה: 'בן גוריון עם הגב לבגין? תגיד, השתגעת?' בשבילי, זה היה סימן לכך שהולכת לצמוח פה מערכת יחסים מאוד מיוחדת ביניהם, עם הניסיון שלו להצטרף ולהביא משהו חדש, והניסיון שלה לאחוז בכל הדברים בדיוק כפי שהיו פעם, בלי לשנות דבר". סרטה החדש של טל, "הצלמנייה", על מערכת היחסים המורכבת והמרגשת שנוצרה לאורך השנים בין ויסנשטין לפטר, יוקרן ביום שני בסינמטק תל אביב בתחרות הישראלית של פסטיבל "דוקאביב". לאחר מכן, ב-23 בחודש, ישודר הסרט, שהפיק ברק היימן, בערוץ יס דוקו.

קשר שנבנה מתוך אובדן

בתחילת הסרט נראים ויסנשטין ופטר יושבים יחד בצלמנייה, משוחחים. לרגל מאה שנה לתל אביב, פטר מעלה רעיון: להציע ללקוחות צילומי סטודיו קלאסיים בסגנון של פעם. "אם הם יבואו, הם לא יילכו. נודניקים כאלה", אומרת בתגובה ויסנשטין. "בשבילך כולם נהיו נודניקים, אני לא יודע מה יש לך בזמן האחרון. מה קורה לך? יושבות פה לקוחות, רוצות לקנות תמונות, ואת מדברת בקול רם ואומרת 'מתי הן הולכות? מה הן נתקעו פה?'", מתרגז פטר. "והן שמעו?" היא תוהה. "כן, כולם שומעים אותך סבתא, רק את לא שומעת", הוא עונה, מקפיד לדבר בקול רם. "מה הן רוצות?" שואלת ויסנשטין. "לקנות איזה שלוש תמונות ב-1,500 שקל", הוא מסביר. "שילמו?", היא מתעניינת. "לא, הן עוד לא הזמינו, ישלמו כשיזמינו", עונה פטר. "אז נודניקים", חותמת סבתו את הדיון.

פטר, בן 34, סיפר השבוע כי עד לפני כמה שנים, לא העלה בדעתו לבוא ולעבוד במקום. "כילד אני זוכר שהיינו באים לבקר כאן, אבל המקום הזה תמיד נתפש במשפחה, אצל דודים שלי, כמקום שאסור להתקרב אליו, כסוג של טראומה", הוא אומר. "הם סיפרו שסבא וסבתא היו מאוד קשים, העסק היה תמיד הדבר הראשון מבחינתם, ונראה לי שהיו מכריחים אותם קצת לעבוד פה בחופשים. בשבילם זה היה סיוט, כי סבתא שלי הייתה משפיטה אותם וצועקת עליהם, הייתה מאוד חזקה ושתלטנית. כולם מאוד אוהבים את המקום, אבל הקשר אתה היה קשה וטעון".

לאורך הסרט, אכן מצטיירת ויסנשטין בת ה-97 כבעלת אישיות חזקה, עקשנית ודומיננטית, אבל לצד זאת נחשפים גם ההומור הייחודי שלה והקשר המיוחד שנרקם בינה לבין פטר. היא לא עושה לו את החיים קלים, לא תמיד סומכת על שיקול דעתו, ובשום אופן לא מתאמצת להיות חביבה, אך הוא מתייחס אליה בסבלנות אין קץ, בכבוד, ברכות או בענייניות, לפי הצורך, ובעיקר באהבה כובשת. היא אשת עסקים קשוחה, שכל נאמנותה נתונה לעסק שאותו היא מנהלת כבר שנים ארוכות בדפוסים קבועים, ואילו הוא עדין וחביב, נמרץ ומלא יוזמה, מנסה להפיח בצלמנייה חיים חדשים ולהתאימה לעולם המשתנה.

הקשר בין פטר לסבתו החל להתהדק לאחר שעזב את בית הוריו ברעננה ועבר להתגורר בתל אביב, הוא סיפר השבוע. מדי פעם הרגיש בודד בעיר וקפץ לבקר את סבתו, לדרוש בשלומה, והיא מצדה, התעניינה מאוד בחייו שלו. העובדה שבאותה תקופה התקרבה אליה גם אמו, שסייעה לה בעניינים שונים הקשורים בצלמנייה, ובין היתר בהקמת התערוכה ברידינג ב-2002 גיבתה ועודדה את ההתקרבות בין השניים.

ואולם, אז קרה משהו שטרף את חייהם של הנכד וסבתו. בשלב מסוים חושף הסרט את הטרגדיה המשפחתית שבצלה הם חיים בשמונה השנים האחרונות (זהירות, ספוילר: מי מבין הקוראים שמעדיפים לא לדעת במה מדובר, מוזמנים להפסיק את הקריאה כאן, ולהמתין לאותם רגעים בסרט שבהם נחשפים פרטי האירוע). ב-2003 רצח אביו של בן, עמי פטר, את אשתו, מיכל פטר, בתה האהובה של ויסנשטין ואמו של בן, וזמן קצר לאחר מכן התאבד. בן ושני אחיו הצעירים התייתמו בן לילה משני הוריהם. אף שפטר היה קרוב מאוד לאמו, וכך גם סבתו, האירוע הטראומתי הזה דווקא הרחיק ביניהם.

"התרחקתי מסבתא כי היא לקחה את העמדה שאבא הוא 'הרוצח', ולא סיננה את זה מולנו", מסביר פטר. "היא הייתה מדברת עליו נורא לא יפה, באופן שגרם לי להרגיש 'עופי לי מהפרצוף, אל תתקרבי אלי'. כמה חודשים זה היה ככה, ורק אחרי שזה נרגע טיפה, התחלתי לבקר אותה, התעניינתי. היא ביקשה שאעזור לה בעניינים הקשורים בחנות, ואז – מתוך המקום של האובדן ומתוך זה שידעתי שאמא שלי עזרה לה – זה משך אותי. ככה נוצר בעצם הקשר החדש שלנו".

לא המקרה הרגיל

לפני כשש שנים, פטר החל להגיע לצלמנייה לעתים תכופות יותר ויותר, וסייע לסבתו בהפקת ספר תצלומיו של רודי ויסנשטין, וכן במחשוב העסק. היא ידעה שהיא זקוקה לעזרה בתחומים הללו, אך כמנהגה לא מיהרה לבטוח בצעיר הנמרץ, ולמרות חיבתה כלפיו לא היססה למתוח קיתונות של ביקורת על תרומתו לצלמנייה וגם על חייו האישיים. למרות זאת, ב-2007 הכניסה אותו כשותף בעסק, ולפני כשנתיים, כשהגיעה לגיל 95 ומצבה הבריאותי החל להידרדר, העבירה את ניהול החנות לידיו.

"רק אז היא שחררה ואמרה לי שהיא רוצה שאני אמשיך את המקום, שהיא סומכת עלי", הוא מספר. "הייתה לנו שיחה מאוד מרגשת לפני כשנה, ובה היא אמרה לי שאני אירש את העסק הזה. נורא התרגשתי". למות אמו, מודה פטר, הייתה השפעה מכרעת על התקרבותו לסבתו וגם לצלמנייה. "אמי באה לעבוד איתה כשהייתה בת 50 והחליטה לעשות תיקון ביחסים. היא עזרה לה עם התערוכה, עזרה ליצור קשרים עם חו"ל, ויחד הן ניסו למכור את הארכיון של התצלומים ולהשיג תורם", הוא מספר. "היא התחילה משהו גדול שנקטע באבו, ואני באופן לא מודע המשכתי את זה, אולי גם ממקום לא מודע של להמשיך ולחפש את הקשר הזה, האמהי, שהלך לי לאיבוד פתאום. נעלם לי דור. אני חושב שבין היתר נורא רציתי לשמוע ממנה על אמא שלי, לדבר עליה, על הרגש שיש לה כלפיה, על האבל. אבל זה לא כל כך הצליח, אולי רק בין השורות, כי תמיד סבתא דוחפת את אבא שלי לשיחות האלה".

בסרט "הצלמנייה" משוחחים הנכד וסבתו על האסון המשפחתי, אבל הבמאית מספרת כי בתחילה חששה לגעת בנושא הזה בסרטה. "כשבן לא היה וצילמתי את מרים לבד, עלו נושאים שקשורים במיכל ובטראומה שעברה" אומרת טל. "זה נפל עלי בלי שבכלל התכוונתי. כי מבחינתי, איך אפשר בכלל לגעת בסרט בדבר כזה בלי שזה יהיה צהוב? זה מאוד הפחיד אותי. אני זוכרת שאפילו לא רציתי לספר על זה לברק, המפיק, כי פחדתי שהוא יתלהב ויגיד 'ואו, איזה סיפור מטורף'. לכן הצנעתי את זה בהתחלה, אבל לאט לאט הבנתי שזה חלק מהותי ממערכת היחסים שלהם – הרקע שלה, משהו שמחבר אותם אבל גם מרחיק אותם – ושאני לא יכולה להתעלם מזה. היה לי קשה, כי היה לי מאוד חשוב לשמור עליהם, וחשבתי למה לי להציף משהו שלמעט הסרט אין כל סיבה להציף אותו. אבל לאט לאט הרגשתי שמרים מצאה סוג של הקלה ביכולת לספר את הדברים האלה, ואז ניגשתי לבן ואמרתי לו שאני רוצה לספר את זה, כדי להעמיק את מערכת היחסים בסרט, והוא שיתף אתי פעולה".

פטר מספר כי לאחר מות הוריו, סירבו הוא ואחיו לרוב הפניות שקיבלו לשוחח על המקרה בתקשורת. "אמרנו לכולם לא, כי מה שקרה אצלנו זה לא מקרה רגיל של אלימות במשפחה שנגמר ככה. אצלנו מעולם לא היו הרמות יד, צרחות, קללות, כלום. זה קרה כאשר אבי היה חולה, הוא היה בדיכאון קליני קשה, עם תרופות והכל, במשך שלוש שנים. לא הסכמנו לדבר בשום מקום כי לא התאים לנו שישימו על המקרה הזה את הסטריאוטיפ של גבר מכה שרצח את אשתו והתאבד, וזה מה שתמיד חיפשו".

בסרטה של טל הוא הרגיש לראשונה בטוח מספיק כדי להתמודד עם הנושא מול מצלמה, "כי העמדה של הסרט היא אוהבת, שומרת, מכירה ומכבדת", הוא מסביר. "הדבר שהיה הכי חשוב לתמר לאורך הסרט זה מה אנחנו מרגישים. אז נכון, זה דרש ממני עוד מאמץ, להיכנס למקומות, להעלות שאלות לא פשוטות, ולדבר ולפתוח את זה מול מצלמה. אבל עשיתי את זה ואמרתי לתמר שאני מודה לה על כך שגרמה לי לדבר על הדברים האלה ושזה מתועד. יש בזה הרבה ריפוי, בלדבר. ועכשיו, אחרי שעברו שמונה שנים, אני מרגיש שזה מרחק נכון לטפל בדברים ולעבד אותם בצורה הזאת. בידיים שלה זה אף פעם לא הרגיש לי חושפני".

כשצפה בסרט לראשונה, לפני כחודש, הוא מודה שהייתה זו חוויה מטלטלת. "הוא הציף אצלי את הדבר הזה, ממש כמו האזכרה, שבכל שנה זו תקופה מאוד טעונה. כשאני מסתכל על הסרט, מאוד ברור לי המקום של ההורים שלי בו, בעיקר על רקע הקשר שלי ושל סבתא עם אמא שלי , והאובדן מאוד מוחשי לי. יום למחרת נסעתי על האופניים, שמעתי מוסיקה ובכיתי ברחובות. פתאום הרגשתי, כאילו בגלל הסרט, שאני ממש סולח לאבא שלי. הרגשתי שאני פתאום מבין הכל, מרגיש הכל. זה כל כך הרחיב לי את הלב, שהרגשתי שיש שם מקום עכשיו גם בשבילו, לא משנה מה היה". *

נספח 2.

סרט מונקאץ' – הונגריה

בעבר העיירה הייתה חלק מהונגריה וכיום שייכת לאוקראינה. בעיר התקיימה פעילות ציונית והוקמה בה גימנסיה עברית ב-1924. הסרט נעשה בשנת 1933 במסגרת ביקור של יהודים מאמריקה שבאו לחתונת הבת של האדמור ממונקאץ'. הגיעו לחתונה אורחים מכל העולם. האורחים מאמריקה הביאו מצלמה רצינית, טיילו במונקאץ' וצילמו. בין השאר ראו וצילמו את הילדים ב"חדר" מתפללים קטעים מתוך תפילת השחר ושרים את הא-ב.

לכבוד האורחים מאמריקה, הוציא הרבי את התלמידים לחצר בית הספר והם שרו לפניהם את התקווה, עפ"י המלים שהכירו אז: "כל עוד אבדה תקוותנו, התקווה הנושנה, להיות עם חופשי בארצנו, ארץ בה דוד חנה".

חתונה ברומניה – משנת 26' 5 ד' עברית ורנגלית
סיום חביב לכל פעילות בנושא מזרח אירופה.

משפחת עמנואל הייתה בעלת בית הקולנוע היחיד בעיר פלוישטי, רומניה. הדוד בלו, אחי הכלה, נשלח ללמוד צילום פילם והוא זה שצילם את הסרט. החתן, רופא והכלה, אחות בבית חולים.

לשים לב ללבוש, לתנועת המצולמים מול המצלמה, לסביבה, לרמה הסוציו-אקונומית של המשפחה.

במה תמונות אלה מהוות קונטרסט למה שהתרחש עשר שנים מאוחר יותר?

הסרט הובא לבית התפוצות בצורתו הגולמית ע"י הבת של הזוג שנראית בסרט, ואנו ערכנו אותנו והוספנו כתוביות.

חיי היהודים בא"י : גימנסיה הרצליה – שנת 1913

חיי היהודים בא"י – המושבה מגדל – שנת 1913

הסרט נעשה ב-1913 לצורך תעמולה לקראת הקונגרס הציוני שהתכנס באותה שנה.

לצורך הכנת הסרט נשלחה לארץ חבורת אנשי קולנוע צעירים ממזרח אירופה שתרו את הארץ במשך מספר חודשים מצפון ועד דרום וביקרו במקומות שנבנו בהם כבר ישובים.

המקום הראשון שביקרו בו ופותח את הסרט זו העיר תל אביב. העיר העברית הראשונה. הם התמקדו

בגימנסיה הרצליה, הגימנסיה העברית הראשונה.

בסרט קטע בו מצולמים בנים ובנות בשיעור ספורט בחצר הגימנסיה, שמעיד על הלך הרוח של התעמולה הציונית על היהודי החדש בארץ ישראל, ברוח האימרה "נפש בריאה בגוף בריא".

במקור: עברית 60 דקות.

הסרט מתאר את חיי חלוצי העלייה הראשונה והשנייה במושבות, בישובים העבריים החדשים ובערים תל אביב וירושלים בתקופה העות'מאנית. הסרט הוצג ברוסיה, פולין וארצות אירופה האחרות עד ערב מלחמת העולם הראשונה.

מבט יוצא דופן על חלוצי העלייה הראשונה והשנייה נחשף לראשונה בסרט זה.

הסרט מאפשר לנו לראות את הבילויים ביום חגם בגדרה, את מאיר דיזנגוף בימי הקמת תל אביב, את יוסף טרומפלדור החורש בידו האחת בשדות מגדל בגליל, את משה שרת וחבריו בוגרי גימנסיה הרצליה, את בוריס שץ בבצלאל ,את דוד ילין ותלמידי "העזרה" ערב מלחמת השפות ודמויות רבות ונופי א"י שהונצחו באיכות מדהימה. הסרט נוצר ביוזמת נח סוקולובסקי וחברת "המזרח" באודסה לקראת הקונגרס הציוני ה-11 בוינה. הצילומים נערכו בא"י באביב תרע"ג-1913 ותיעדו את הישוב העברי הישן והחדש ביהודה, בשפלה ובגליל.

הסרט הוקרן בהצלחה באירופה, ערב מלחמת העולם הראשונה, ולאחר המלחמה נעלמו עקבותיו. מזה 20 שנה נעשו מאמצים לאתר את הסרט האבוד וב-1997 נתגלה בפריס באקראי, הנגטיב המקורי (ניטראט), בארכיון של המרכז הלאומי לקולנוע בצרפת.

עבודת השימור והשחזור נעשתה תוך כדי שיתוף פעולה עם הארכיון הישראלי לסרטים-סינמטק ירושלים ובסיוע חוקר תולדות הסרט הישראלי-יעקב גרוס האחראי למחקר, עיבוד ותסריט לגרסת הווידאו. הסרט במקורו היה אילם ויעקב גרוס הוסיף קריינות של יהורם גאון עם טקסט מתוך עיתונות התקופה.

הפקה מקורית: חברת "המזרח", באודסה – מפיק: נח סוקולוביסקי, צילום: מירון אוסיפ (יוסף) גרוסמן. גרסת שימור בפילם: פריס-ירושלים 1998, המרכז הלאומי לקולנוע בצרפת והסינמטק הצרפתי בשיתוף הארכיון הישראלי לסרטים-סינמטק ירושלים.

בקטעים שתצפו מתוארים תלמידי גימנסיה הרצליה, הגימנסיה הראשונה בארץ שהוקמה בת"א ובה למדו ילדיהם של גדולי הישוב ובוני הארץ. בקטע השני תצפו בטרומפלדור חורש בידו האחת את שדות הישוב מגדל שבגליל.