השוחים נגד הזרם – תכנית מנהיגות לכיתות חט"ב – מעודכן לאוקטובר 2024
השוחים נגד הזרם- תכנית מנהיגות לכיתות חט"ב (אוקטובר 2024)
קהל יעד: תלמידות/י חט"ב
משך התכנית: שעתיים
הסיור במשפט: אילו כלים לחקר המציאות סביבנו, העבר וכל סיפור בעצם ניתן ללמוד מבקור במוזיאון? איך מספרים סיפור זהותי באמצעות מוצגים חזותיים?
במהלך התכנית לחט"ב נציב זרקור על דמויות שונות בפנתיאון המנהיגות היהודי ששחו נגד הזרם, אתגרו את המסגרת בה (בדרך כלל במחיר אישי, משפחתי וקהילתי) אבל עם זאת, מצאו את הכוחות לעשות זאת ולהתקדם.
| זמן | פעילויות |
| 30 דקות | פתיחה סדנאית בכיתה |
| 30 דקות | קומה 3 מוקדים: מוזיקה, מאורות, שפות |
| 40 דקות | קומה 2 מוקדים: קיר הקהילות, פולין ליטא, ההגירה הגדולה, מסך הברזל *אפשרות: בין מזרח לרוחות מערב |
| 15 דקות | קומה 1: הללויה |
| 5 דקות | סיכום |
חומרים:
2 טושים מחיקים בצבעים שונים
דמות בקווי מתאר במצגת
סדנת פתיחה
- נפתח בהצגה אישית, את המוזיאון ומטרות היום.
- איזהו מנהיג? נקרין על הלוח קווי מתאר של דמות א-בינארית ונגדיר אותה כמנהיג/ה. בכדי להבין מה הדמות הזו מכילה מבחינת יכולות ותכונות, נקיים מעין מרוץ שליחים. נחלק את הכיתה לשתי קבוצות וניתן לכל קבוצה טוש מחיק בצבע אחר שבעזרתו כל אחת/ד בתור/ה יצטרך לרוץ אל הלוח ולכתוב בתוך קווי המתאר את התכונה או המאפיין החשובים ביותר במנהיג/ה. הקבוצה שמסיימת ראשונה היא המנצחת. לאחר מכן נבחן יחד אילו מאפיינים מרכיבים את דמות המנהיג/ה שלנו על פי הקבוצה.
רוב הסיכויים שהדמות שתתקבל תהיה כזו של אדם סוחף המוביל את כולם אחריו. במידה וזה אכן המקרה, נשאל מה קורה אם אף אחד לא הולך אחריו בתקופתו? האם הוא לא נחשב למנהיג אם כך? היה והמצב הוא הפוך והדמות המתקבלת היא זו הפורצת דרך והולכת נגד הזרם, נבקש לאתגר את הקבוצה ולשאול האם מנהיג יכול להיות כזה שאיש לא הולך אחריו?
- בכדי לבחון מה התחושה של מנהיגים שזוכים לתמיכה אל מול מנהיגים שניצבים לבדם מול מערכה מסוימת, נשחק משחק אימפרוביזציה קצר. נחלק את הקבוצה לזוגות ובשלב הראשון נשחק "כן וגם…" (הראשון מציע הצעה למה נעשה היום- "בואו נעשה X" והשני חייב לפתוח את התשובה ב"כן וגם+הצעה נוספת"). ממשיכים כך במשך 2-3 דקות בלי להפסיק. בשלב השני נהפוך את המשחק ל"ממש לא!+הצעה שונה לגמרי". גם את זה נעשה במשך 2-3 דקות ואז נחזור למליאה לעיבוד קצר. נשאל את הקבוצה מה היה שונה בשתי החוויות? באיזה שלב השיחה המשיכה ובאיזה שלב נאטמה? האם הידיעה של הצעה "תתקבל" השפיעה על אופי ההצעות? האם הידיעה שלא משנה מה אומר, התשובה תהיה שלילית השפיעה?
כאן אנחנו עוסקים במשחק בלבד, אבל מה קורה כאשר למישהו יש אמירה מסוימת או רעיון שהוא מאמין בו וזוכה בכל אחת מהתגובות?
כעת נחזור לדיון על מאפייני המנהיגים שמיפינו בהתחלה ובהנחה ולא כתבנו זאת נשאל האם לדעת הקבוצה צריך להוסיף את המסוגלות להתמודד עם תגובות שליליות והיעדר תמיכה ואמונה מצד הסביבה למאפייני המנהיג/ה?
את הסיור היום נקדיש בדיוק לדמויות הללו- אלו ששחו נגד הזרם ושילמו מחיר, אך בסופו של דבר התגלו כפורצי דרך וזכורים לנו כיום כמנהיגות/ים. לאורך כל הסיור נרצה לברר יחד מהו הרעיון שעליו נלחמה הדמות, מה המחירים שנאלצה לשלם ומה היה מקור החוסן שאפשר לה להמשיך ולהיאבק.
מוקדי הסיור:
קומה שלישית:
- שפות- אליעזר בן יהודה: הדרישה הקנאית שגבתה מחיר אישי ומשפחתי. מצד שני, כפי שניתן לראות במוקד השפות, אותה דרישה שדרש בן יהודה ממשפחתו הפכה לימים לפרוגרמה של גדוד מגני השפה שנקטו בגישה דומה כלפי הציבור.
- מאורות- רות ביידר גינסבורג: סיימה את לימודיה באוניברסיטת קולומביה אך למרות היותה מצטיינת בלימודיה והעובדה שערכה את העיתון המשפטי של האוניברסיטה, לא הצליחה להתקבל לעבודה כעורכת דין בגלל היותה אישה ואמא. לפיכך, שימשה כפרופסור למשפטים באוניברסיטאות שונות ולקחה חלק פעיל באיגוד האמריקאי לשויון זכויות. כחלק מפעולותיה יצרה שינוי בחוק לשוויון זכויות בין נשים וגברים. מטרתה היתה לשנות את החוק לשוויון מגדרי על מנת למנוע אפליה מראש. לימים כיהנה גינסבורג כשופטת בית המשפט העליון כאישה שנייה וכאישה יהודיה ראשונה העליון עד ליום מותה בשנת 2020 כשהיא בת 87. כשופטת בבית המשפט העליון, היא תמכה בעמדות ליברליות בנושאים כמו זכויות נשים, זכויות להט"ב וזכויות האזרח.
- מוזיקה- רבי דוד בוזגלו: לאחר עליית יהודי מרוקו למדינת ישראל הצעירה, שבה שלטה מדיניות "כור היתוך", הייתה ציפייה שפייטני מרוקו יתנערו מעברם וממרכיבי תרבותם, שנתפסו כגלותיים. הפיוט נתפס כשירה בעלת מאפיינים דתיים ואף ערביים, שלא תאמו את רוח התקופה. באופן פרדוקסלי, דווקא המגורים בפריפריה, בריחוק מהמרכז הישראלי שלחץ לשינוי, אִפשרו ליהודי מרוקו לשמר את תרבות השירה המרוקאית. הפריפריה הישראלית המשיכה לצרוך ולייצר תרבות שירה ופיוט במשך עשרות שנים, בלי שתקבל כל ביטוי במרכז הישראלי. עלייתו של רבי דוד בוזגלו לישראל, בשנת 1965, נתפשה כביאת משיח תרבותי. לדימוי זה סייעה הזללאבה הלבנה המסורתית שלבש, שאותה לא החליף גם לאחר עלייתו ארצה. בעשור שפעל בארץ נדד בעיירות הפיתוח ועודד את קהילת יוצאי מרוקו, שהתמודדה באמצעות השירה הקהילתית עם קשיי הקליטה בישראל והתיוג המכתים. אירועי השירה התקיימו בבתים פרטיים, בבתי כנסת ובאולמות קולנוע שהיו מלאים מפה לפה. לרבי דוד בוזגלו תרומה חשובה בהחייאת תרבות הפיוט בישראל.
קומה שנייה:
- קיר הקהילות- הלן סוזמן: בין השנים 1961 ל-1974, הייתה סוזמן חברת הפרלמנט הדרום-אפריקאי היחידה אשר התנגדה בנחרצות למשטר האפרטהייד. עמדתה הנחרצת כלפי המשטר הגזעני הביאה להתנכלויות רבות מצד המשטרה כלפיה, כולל האזנות למכשיר הטלפון שלה. התנגדות כזו לא היה נפוצה בקרב מרבית האוכלוסייה הלבנה בדרום אפריקה. במקרה אחד, האשים אותה שר בממשלת דרום אפריקה כי שאלותיה בפרלמנט מביכות את המדינה; לכך היא השיבה: "אלה לא שאלותיי אשר מביכות את דרום אפריקה, אלה תשובותיך!" לימים זכתה סוזמן בפרס נובל, בתואר אבירות ובתואר ד"ר לשם כבוד, כמו גם לרחוב על שמה בקייפדאון. עם זאת, בזמן פועלה הדבר היה הפוך.
- פולין ליטא- הבעל שם טוב: פועלו של הבעש"ט הציג גישה רוחנית חדשה רגשית ומיסטית ליהדות, בניגוד לגישה האינטלקטואלית והלמדנית ששלטה אז. הוא עודד שמחה ואופטימיות בחיים הדתיים, בניגוד לאווירה הרצינית והמחמירה שהייתה נפוצה. כמו כן, הוא פנה לאנשים פשוטים ולא רק לאליטה הלמדנית, מה שנחשב מהפכני באותה תקופה, תוך הדגשת כוונה ורגש בתפילה ולימוד תורה, לא רק ידע ופלפול והתנגד לתעניות וסיגופים מיותרים, בניגוד למקובל בחוגים מסוימים. כתוצאה מגישותיו החדשניות, הבעל שם טוב נתקל בהתנגדות משמעותית. רבנים ומנהיגים רבים התנגדו לשיטותיו וראו בהן סטייה מהמסורת, היו שהאשימו אותו בהפצת רעיונות לא אורתודוקסיים, בחלק מהקהילות הוא וחסידיו נדחו ואף הוחרמו, הוא נאלץ להתמודד עם קונפליקטים בתוך התנועה שהקים ולבסוף, הפצת רעיונותיו דרשה משאבים רבים והקשתה על פרנסתו. למרות המחיר האישי והציבורי, הבעל שם טוב המשיך בדרכו, והשפעתו על היהדות נמשכת עד היום.
- ההגירה הגדולה- קלרה לימליך: ב-1909 הנהיגה את שביתת פועלות הטקסטיל בניו יורק. במסגרת השביתה, אלפי נשים צעירות בניו יורק יצאו לשביתה נגד המפעלים בהם הן תפרו חולצות. פועלות אלה, רבות מהן נערות ומהגרות, נדרשו לעבוד שעות עבודה ארוכות בשכר נמוך ותנאי עבודה מסוכנים. במשך חודשים, הנשים השובתות צעדו ברחובות, הפגינו מול המפעלים, ונאלצו להתמודד עם מעצרים ואלימות. האומץ שלהן משך את תשומת לב הציבור וזכה לתמיכה מנשים אמידות שהצטרפו למאבקן. למרות שהן לא השיגו את כל דרישותיהן, השביתה עזרה לשפר חלק מתנאי העבודה והראתה את כוחן של נשים העומדות יחד. אירוע זה היה רגע חשוב בהיסטוריה של זכויות העובדים וזכויות הנשים באמריקה. שהביאה לשיפור תנאי העסקתן. במהלך השביתה נעצרה 17 פעמים ושש מצלעותיה נשברו כתוצאה מאלימות משטרתית. בעקבות השביתה נאלצה לעזוב את עבודתה ונכנסה לרשימה שחורה. ב-1926 הצטרפה למפלגה הקומוניסטית בארה"ב, והייתה ממקימי מועצת הנשים העובדות.
- מסך הברזל- קוני סמקלר: קוני וג'ו סמקלר היו מנהיגים של תנועה בשנות ה-70 וה-80 לשחרור אלפי יהודים מברית המועצות המדכאת. זה כלל מסורבי עלייה שנשללה מהם הזכות להגר. רק ב-1973, במהלך ביקור בישראל, הבינה סמוקלר עד כמה המצב היה קשה עבור מסורבי העלייה. במהלך הטיול, הסמקלרים פגשו אדם סובייטי שהתחנן בפניהם להציל את חיי אחיו. "אתם חייבים להוציא את אחי מלנינגרד. הוא כל חיי. אני לא יכול לחיות בלעדיו," התחנן האיש. זה היה הרגע שסמוקלר הבינה שעליה לפעול. "מעולם לא ראיתי יהודי סובייטי לפני כן," היא אמרה. "אבל הייתה לי משימה זו, והייתי חייבת לעשות משהו." לאחר אותה אינטראקציה, סמוקלר עזרה לעורר השראה בקבוצה מקומית של עקרות בית שרצו לפעול למען חופש יהודי ברית המועצות. באמצעות מועצת יהדות ברית המועצות של המועצה ליחסי קהילה יהודית בפילדלפיה, הן ארגנו מחאות, צעדות ושביתות רעב, והן לחצו ללא הרף על הקונגרס לנקוט פעולה. סמקלר עצמה ערכה אין-ספור נסיעות לברית המועצות לשעבר, נפגשה בסתר עם יהודים סובייטים כדי לשמוע את סיפוריהם ולעזור למסורבי עלייה להתמודד עם הדיכוי הסובייטי שחוו. לאחר חקירה של הקג"ב ב-1981, לסמוקלר לא הותרה יותר כניסה לרוסיה עד נפילת מסך הברזל.
- הרצל
- *תחנת רשות למקרה הצורך: סרט האנוסים ו/או תליון משהאד.
קומה ראשונה-הללויה:
- בית הכנסת הפורטוגזי- ברוך שפינוזה: שפינוזה, הפילוסוף היהודי-הולנדי מהמאה ה-17 פיתח תפיסת עולם פילוסופית שסתרה את האמונות המקובלות בזמנו. הוא טען שאלוהים והטבע הם אותו הדבר, רעיון שנחשב כפירה הן בעיני היהדות והן בעיני הנצרות. הוא ביקר בחריפות את הדת הממוסדת וטען שרוב הטקסטים הדתיים הם יצירות אנושיות ולא התגלות אלוהית וקידם את הרעיון של חשיבה רציונלית וביקורתית, מה שנתפס כאיום על הסמכות הדתית והפוליטית. כתוצאה מכך ומאי הסכמתו לחזור בו מדעותיו הפומביות הוטל עליו חרם (נידוי) מהקהילה היהודית באמסטרדם, מה שהוביל לניתוק מוחלט ממשפחתו וקהילתו. כמו כן, רעיונותיו נדחו על ידי רוב האקדמיה בת זמנו, והוא לא זכה להכרה בחייו. ספריו נאסרו לפרסום בחייו בגלל תוכנם ה"מסוכן", והיו אף איומים על חייו. למרות המחיר הכבד, שפינוזה לא חזר בו מדעותיו. הוא המשיך לפתח את הפילוסופיה שלו עד יום מותו. כיום, הוא נחשב לאחד מאבות הפילוסופיה המודרנית והנאורות, ורעיונותיו ממשיכים להשפיע על החשיבה הפילוסופית והמדעית. אל מול אוריאל דה אקוסטה
סיכום
לאורך הסיור ראינו שהעולם אותו אנחנו מכירים כיום מזהה כמנהיגות/ים אנשים רבים שבתקופתם נתפסו כלא הרבה יותר מאשר מוזרים ומרגיזים. כאלה שהחברה הכללית או הגורמים ההגמונים לא זיהו כאנשים שראוי להקשיב להם ולא פעם נדרשו להתמודד עם מחירים גבוהים. מה לדעתכם נתן להם את הכוח לעשות זאת?
נשוב לשאלה שבה דנו בפתיחת היום- האם כעת אתם חושבים שאחד המאפיינים של מנהיגות/ים הוא בהליכה נגד הזרם ובמסוגלות לעשות זאת? מה אנחנו יכולים ללמוד מהדמויות שפגשנו?
ייתכן והמסר איתו נרצה לצאת הוא דו-כיווני: לא פעם, גם אם נראה שאיש לא מבין אותנו, ראוי שנלמד מהדמויות הללו שיעור על אמונה בדרכנו וגם אם אנחנו עדים למישהי/ו שמבטא רעיונות שנראים לנו מוזרים לגמרי, ראוי שלא נבטל אותם לגמרי משום שיכול להיות שהם נושאים את הבשורה הבאה.