ארכיון: ציר הזמן ויסודות
משך הסיור: 60 דקות (15-20 דקות לקומה 1, 40-45 דקות לקומה 2)
הסיור במשפט: סיור זה עובר בקומות השנייה והראשונה במוזיאון ומעמיק בשלוש נקודות עיקריות: התנ"ך וארון הספרים היהודי כתשתית משמעותית לתרבות היהודית, אירועים ודמויות מרכזיות בהיסטוריה היהודית ויצירת היכרות עם ציר הזמן היהודי והכרה בקשר הרציף של העם היהודי עם ארץ ישראל.
מהלך:
קומה 1 – יסודות
- פתיחה:
בקומה הראשונה מוצגים חפצים המסמלים את יסודות העם היהודי. בהתחשב בכך שלכל פריט במוזיאון יש קשר מובהק ליהדות, אי אפשר לפרט את כל צורות החיבור הקיימות ועל כן המוזיאון ביקש למצוא את אלה המהווים מכנה משותף ביותר בקרב יהודים מכל העולם, ללא קשר למקום וזמן. בסיור בקומה זו נפגוש שלושה מהם: התנ"ך, השבת ולוח השנה העברי.
- מוקד תנ"ך
עשרים וארבעת הספרים המרכיבים את התנ"ך הם הבסיס הספרותי שנתן גוף וצורה ליהדות, לא רק במובן הדתי, אלא גם מבחינה תרבותית ומוסרית. לצד התנ"כים אנו רואים שורה של יצירות אומנותיות מודרניות (מחזמר, ויז'ואל וכו') שהמשותף להם הוא מקור ההשראה המקראי, מבחינה טקסטואלית, תוכנית או מהותית. העובדה שהתרבות היהודית (וכפי שניתן לראות במוקד, גם לא מעט מהתרבות העולמית) העכשווית מתבססת על כתבים מלפני אלפי שנים, מוכיחה את הרלוונטיות והחשיבות שיש לתנ"ך עבור העם היהודי, בין אם במדינת ישראל ובין אם בתפוצות.
(ניתן לשלב משחק בסגנון "לא נפסיק לשיר" של הזמנת המשתתפות/ים להעלות את המספר הגבוה ביותר של שירים פופולאריים (בעברית או אנגלית) המתכתבים עם סיפורים או דמויות מן המקרא).
בנוסף להיותו מקור השראה תרבותית ואתית, התנ"ך הוא גם מקורם של רבים (אם כי לא כולם!) מהחגים ומועדים שהעם היהודי מציין במהלך השנה. זה מביא אותנו לנקודה השנייה שנרצה לפגוש: לוח השנה היהודי.
- מוקד לוח השנה
לוח השנה היהודי מגוון בצורה מרשימה. "לכל זמן ועת לכל חפץ תחת השמיים":
לשמוח (פורים) וגם להתאבל (ט' באב), לאכול (כמעט תמיד!) וגם לא לאכול (יום כיפור וצומות), לנקות את הבית (פסח) וגם לצאת ממנו (סוכות).
למרות שיש לנו הרושם שהלוח היהודי תמיד היה זהה, במציאות מה שמוכר לנו כיום הוא תוצאה של תהליך בן אלפי שנים, בו דורות שונים חוו חוויות שונות וגם עיצבו מחדש והוסיפו מסורות לחגיגות קיימות.
כדי להבין טוב יותר, נסווג את המועדים העיקריים המוכרים לנו בלוח השנה:
- חגים/מועדים המוזכרים בתורה: שלושת הרגלים (פסח, שבועות וסוכות),שמיני עצרת, ראש השנה ויום כיפור.
- חגים/מועדים המוזכרים בשאר ספרי התנ"ך: פורים ותעניות דוגמת י' בטבת וט' באב.
- חגים ומועדים מתקופת חז"ל ואילך: חנוכה ול"ג בעומר
- חגים/ומועדים לאומיים: יום השואה, יום העצמאות ויום הזיכרון לחללי צה"ל.
ניתן לשאול האם יש בקרב המשתתפות/ים מנהגים משפחתיים ייחודיים או יוצאי דופן לחגים ומועדים ולהזמינן/ם לשתף בקצרה. זוהי דוגמא מובהקת לכך שמסורות סביב מעגל השנה מתעצבות תדיר, אולם עדיין ישנו גרעין משותף שנשמר ומאפשר את המכנה המשותף.
לאורך כל לוח השנה, ישנו יום בעל משמעות כה רבה ומרכזית (שלמרות הביטויים השונים שהוא זוכה להם, מהותו נשמרת) שהמוזיאון הקדיש לו מוקד שלם: השבת!
- מוקד השבת
מבחינה מסורתית, ישנן מספר סיבות עיקריות שבשלן מציין העם היהודי את השבת (המופיעות כולן בתנ"ך): השבת כפרק החותם את ימי בריאת העולם, זיכרון ליציאת מצרים בשני מובנים: גם האמונה באל ובבריתו עם עם ישראל אך מתוך כך גם זיכרון הציווי האלוהי לדאוג לזולת, המביא אותנו לסיבה נוספת וחברתית- הדאגה לכך שכל אדם באשר הוא, לא חשוב מה מעמדו החברתי, זכאי ליום מנוחה. כך ניתן לראות כיצד השבת טומנת בחובה משמעות אמונית, תרבותית וחברתית ומשלבת ערכים יהדיים ואוניברסליים כאחד. אין פלא אפוא שיום המנוחה המעוגן בחוק במדינת ישראל המודרנית הוא השבת. לא רק מטעמים דתיים של התחשבות באוכלוסייה השומרת את השבת, אך גם בשל המשמעות התרבותית שיום זה נושא עמו.
בדומה ללוח השנה היהודי, רבים מהמנהגים הנהוגים בשבת פותחו במשך דורות. הדוגמה הטובה ביותר לכך היא קבלת שבת שראשיתה במאה ה-16 בצפת על ידי דור המקובלים מספרד.
לסיום, כדאי להזכיר שקבלת השבת רחוקה מלהיות המנהג היחיד שנוצר ב-2,000 השנים האחרונות. בקומה השנייה נגלה נוספים.
קומה 2 – המסע
- מוקד הגירות היהודים (תחנת חובה)
- סרט – מסעות היהודים
נפתח את הסיור בקומה השנייה בצפייה בסרטון "מסע היהודים", המציג באמצעות מספר דמויות ואירועים מרכזיים בהיסטוריה היהודית את ציר הזמן היהודי, מתקופת האבות ועד ימינו.
- קיר הקהילות
קיר הקהילות הוא יצירת אומנות של לנה רבנקו, המורכבת מאיורים של יהודיות/ם מ-50 מדינות שונות ברחבי העולם לאורך תקופות שונות. בסיור זה נעמיק את ההיכרות עם שניים מהם:
הגולם מפראג מסורת המספרת על גולם שנוצר על ידי רבי יהודה ליווא בן בצלאל (המהר"ל מפראג) במאה ה-16 על מנת להגן על יהודי הקהילה.למרות שאין בידינו הוכחה כי הסיפור אכן התקיים, הסיפור מדגים את מערכת היחסים המורכבת והעדינה בין יהודים ללא-יהודים במזרח אירופה: מצד אחד התפתחות ופריחה של תרבות, רוח וספרות ומצד שני התמודדות עם רדיפות דתיות ואתגרים של חיים בתוך עם אחר.סיפור הגולם הוא דוגמא לעולם העשיר של סיפורי עם אשר בכל מקום מבטאים את הפחדים של פרטים וקהילות. כך התקבל אחד הסיפורים המוכרים ביותר המציגים גם את החששות וגם יצירה של דמויות מיתיות המגינות מפניהם.
הרבנית אסנת אדוני ברזאני למדנית, פוסקת הלכה, פייטנית ומקובלת אשר עמדה בראש ישיבה בכורדיסטן. הייתה ידועה בכינויה "התנאית", בדומה לחכמי המשנה. נולדה למשפחת ברזאני, משפחת רבנים מקובלים ידועה בצפון כורדיסטן, בסביבות שנת 1590. אביה, הרב שמואל ברזאני, הוטרד ממצבם התורני הירוד של יהודי כורדיסטן והקים מספר ישיבות כדי לטפח בהם תלמידי חכמים שיהפכו לשליחי ציבור. בילדותה העניק לה אביה חינוך תורני יסודי ומעמיק, ככל הנראה משום שלא היו לו בנים שימשיכו את דרכו. בתקופה זו רוב נשים לא זכו להשכלה בכלל, ולהשכלה דתית בפרט, ויועדו בעיקר לטיפול בילדים ומלאכות הבית, היא עסקה בתורה כדרך חיים. אסנת, שכבר הייתה בקיאה בנלמד, לימדה בישיבה יחד איתו, ואף במקומו, כשהיה שקוע בלימוד. לאחר פטירת בעלה של אסנת, הפכה באופן מעשי לראש הישיבה. היא הייתה ממונה הן על ההוראה והן על ניהול הישיבה. על אף היותה אישה, ראו בה בני דורה סמכות רבנית לכל דבר, תלמידת חכמים ופוסקת הלכה.
- מוקד ארץ ישראל, בבל ואלכסנדריה (תחנת חובה)
סרט שלומציון המלכה
סיורנו הכרונולוגי מתחיל כאן: שושלת החשמונאים מסמלת את נקודת השיא של העצמאות המדינית של העם היהודי בימי בית שני ואת הנקודה האחרונה של ריבונות יהודית בארץ ישראל עד הציונות.
למרות המקום המכובד בו זכו המכבים בתודעה היהודית ובנרטיב הציוני המזהה אותם עם כיבושים טריטוריאליים, השפעה פוליטית ותפארת לוחמים, שושלת החשמונאים הייתה למודה מאבקי הכוח פנימיים אשר כילו את החברה והשלטון היהודי בארץ ישראל והובילו להרס עצמי שבסופו הכיבוש הרומאי. בשנת 70 לספירה חרב בית המקדש ועם אובדן המרכז הפולחני, החברתי והכלכלי בירושלים, עוברים מכרזי השגשוג של העם היהודי למקומות אחרים, כאשר העיניים (והלב) ממשיכים להיות נשואים אל ירושלים.
מכאן נמשיך בסיורנו בניווט בין הקהילות היהודיות המרכזיות, תוך זיהוי אירועים מרכזיים במקומות אלה, עד להכרזת עצמאותה של מדינת ישראל.
*למדריך: יש לבחור בין מוקד אשכנז וספרד או פולין ליטא והאימפריה העות'מאנית
- מוקד אשכנז וספרד
מתי ואיפה הכל התחיל?
בימי הביניים צמחו באירופה שני מרכזים יהודיים גדולים בהם פרחה התרבות היהודית: האחד בחצי-האי האיברי (ספרד ופורטוגל) והאחר באשכנז (מערב גרמניה וצפון-מזרח צרפת). לשני המרכזים השפעה מכרעת על אופיים של החיים היהודיים עד ימינו אנו.
בתקופה המכונה תור הזהב (המאות העשירית עד ה-12 לסה"נ) צמחה בספרד תרבות יהודית ייחודית שכללה שירה, הגות וספרות בעברית. מנהיגים יהודים נטלו חלק בחיים הפוליטיים הכלליים ואף הגיעו לעמדות ממשל בכירות.
בנוסף, היו מרכזים יהודיים חשובים בתקופה זו גם בבבל, ביזנטיון, צפון אפריקה, איטליה ופרובנס (דרום צרפת).
דיורמה: שמואל הנגיד (תרגיל של מדרש דיורמה- מה ניתן לספר על שמואל הנגיד רק מעיצוב דמותו בדיורמה?)
רבי שמואל בן יוסף הלוי הנגיד, המכונה שמואל הנגיד, מגדולי המשוררים העבריים בספרד של ימי הביניים. שימש בתפקידים פוליטיים בכירים בממלכת גרנדה המוסלמית שמינוי יהודי אליהם היה נדיר ביותר בספרד המוסלמית – שר האוצר ושר הצבא, ובשיא הקריירה הפוליטית שלו שימש כווזיר הגדול, משנה רק למלך.
הוא נחשב למשורר העברי הגדול הראשון בתור הזהב של יהדות ספרד והיווה השראה לשלושת המשוררים הגדולים הנוספים: רבי שלמה אבן גבירול, רבי משה אבן עזרא ורבי יהודה הלוי. גם משוררים עבריים מודרניים כדוגמת נתן יהונתן ויהודה עמיחי הושפעו משיריו. בתור רמטכ"ל של גרנדה המוסלמית היה יוצא מדי שנה בראש הצבא להילחם באויבי הממלכה. חלק משיריו הידועים חוברו בשדה הקרב כפי שמוצג בדיורמה.
בהיותו בשירות המלכותי נשא את יהדותו בגאווה, דאג לקהילות היהודיות, תמך מהונו בישיבות ובתלמידים עניים בספרד ובמקומות אחרים כולל ירושלים. (דוגמה לזיקה ודאגה לארץ ישראל) תמך גם במשוררים. התמנה לראש רבני ספרד והשיב לשאלות רבות שהופנו אליו בנושאי דת ודין.
מיצג וידאו: יצירה לדורות / שירת ספרד
לא רק שירי שמואל הנגיד שימשו השראה לאמנים יהודים בני זמננו. לפנינו מופיע אוסף ביצועים עכשוויים לשירה שנכתבה בתקופת תור הזהב בספרד.
- מוקד פולין ליטא והאימפריה העות'מאנית
חוף מבטחים שנפתח בני יהודים לאחר גלות רומי היה בשטחי פולין וליטא. ההגירה לאזורים אלה נמשכה תקופה ארוכה והתגברה בעקבות הגירושים ממערב אירופה בשלהי ימי הביניים. ככל הקבוצות האחרות בממלכה, היהודים זכו לאוטונומיה פנימית נרחבת. ועד ארבע ארצות שהתפתח מן המאה ה-16 ואילך, אמנם נוסד כדי להקל על השליטים לגבות מסים במרוכז מהיהודים, אך בפועל איפשר להם לנהל את קהילותיהם והדגיש את מעמדם האוטונומי. יהודי האימפריה העות'מאנית היו קיבוץ יהודי הטרוגני ומגוון ביותר. זה היה כור היתוך של עדות שמוצאן מארצות שונות. מרבית היהודים יכלו לגור בכל מקום שחפצו, לקיים את יהדותם, לארגן את קהילותיהם ולעסוק במגוון רחב של מקצועות.
מוצג: סרט – בין קושטא ללובלין
הסרט מציג מפגש המתרחש בשנת 1767 בין יהודי מלובלין (מזרח אירופה) ויהודי מסלוניקי (האימפריה העות'מאנית), בו הם מספרים זה לזה על החיים היהודיים והאתגרים בכל קהילה. כך ניתן ללמוד על המשותף בין היהודים ועל השוני בין שני המרכזים היהודיים.
למרות שהיו בגולה למעלה מ-1,500 שנה, תחושת החיבור והתקווה לשוב לציון הייתה נוכחת בחיי היהודים. בנוסף לזיקה לישראל, המאמץ לטפח חינוך ואורח חיים יהודי היה חיוני להצלחת ההמשך היהודי. בהרבה מובנים, הדור שלנו קוצר את פירות מאמציהם.
מוצג: דונה גרציה
אשת עסקים ונדבנית אמידה ביותר. נולדה בליסבון ב-1510 להורים אשר ברחו לפורטוגל בגירוש ספרד ב-1492 והוטבלו בעל כורחם ב-1497 עם כל יהודי פורטוגל. כשהגיעה למצוות שמעה מהוריה על שורשיה היהודיים.
באופן חריג לתקופה, בעלה שנפטר ב-1538 הוריש מחצית מהונו והסמכות לניהול עסקיו לאלמנתו ודונה גרציה פתחה בקריירה עסקית ענפה ומוצלחת והפכה לאחת הנשים העשירות באירופה. היא השתמשה בהונה לחלץ אנוסים נרדפים מידי האינקוויזיציה ולהבריחם לאימפריה העות'מנית. ב-1522 נענתה להזמנת הסולטן סולימאן הראשון לעבור לקושטא בטורקיה, שם הייתה פעילה מאד בקהילה. בנתה בתי כנסת, ישיבות ובתי חולים.
המוצג בדיורמה מספר את סיפור ארגונה של חרם כלכלי על העיר האיטלקי אנקונה, בה אנוסים פורטוגלים הואשמו בחזרה ליהדות ונדונו למוות. בזכותה ניסה הסולטן להתערב לטובת הנאשמים, אולם החרם היה שנוי במחלוקת בקרב היהודים ובסופו של דבר כנראה לא היה משמעותי בהשלכותיו. ב-1561 חכרה את טבריה מהסולטן והחלה לבנות את העיר וליישב בה יהודים. דונה גרציה התכוונה להתיישב בעצמה בטבריה אולם ב-1569 נפטרה בקושטא, בטרם הגשימה את חלומה לעלות לארץ.
- מוקד העת החדשה – ציונות (תחנת חובה)
פתיחה: אילו ברירות עמדו בפני היהודים בעידן הלאומיות?
למרות התבססות האמנציפציה בסוף המאה ה-19, מעמדם של היהודים נותר בעייתי ברוב ארצות מושבם. במזרח אירופה, שם שכן הקיבוץ היהודי הגדול בעולם, עדיין מנעו מהם זכויות אזרחיות והטילו עליהם מגבלות ואפליות שונות. גם במקומות בהם קיבלו זכויות שוות, סבלו יהודים סבלו מאנטישמיות שהוותה תגובת נגד להשתלבותם בכלכלה, בתרבות ובפוליטיקה.
מוצג: סרט "בורשט" (ניתן להשתמש בסרט כסיכום או פתיח למוקד המודרנה).
הסרט מספר על מפגש בין שני אחים ואחות שמתכנסים במטבח בבית הוריהם. הוויכוח ביניהם עוסק בעניין הזהות היהודית האישית מול ההשתלבות בחברה שבה הם חיים.
כל אחד מייצג תגובה אחת לסוגייה: להשתלב, להתבדל או לעלות ארצה.
מוצג: פוסטר קק"ל
התנועה הציונית ביקשה להפוך אידיאלים למעשים. הקונגרסים הציוניים מאז הקמתם התמקדו ביצירת מוסדות האחראים לקידום תחומי פעילות שונים. ארץ ישראל הייתה ראויה הייתה להיות במוקד תשומת הלב ועל כך נוסדה ב 1901 הקרן הקיימת לישראל, כמכשיר פיננסי לאומי לטובת גאולת העם והארץ – אמצעי לאיסוף כספים מיהודים לשם קניית קרקעות בארץ ישראל והכשרתן להתיישבות יהודית.
הכרזה מציינת את היעד אליו יש להגיע: 100,000 דונם; השותפים? יהודים מכל העולם.
מעניין לציין שהבגדים וכלי העבודה המתוארים מזכירים מאוד יהודי קלאסי מתקופת החשמונאים. יכולות/ים לחשוב מדוע? (איזכור השיח סביב שלומציון המלכה).
- מוקד מדינת ישראל (תחנת חובה)
מוצג: מגילת העצמאות
ראינו בסיור כיצד כל דור חווה אתגרים, כישלונות והישגים. עם כל מה שעברנו בהיסטוריה שלנו, נוכל לומר ש"אין חדש תחת השמש". ובכל זאת, אנו חיים בתקופה חסרת תקדים: מדינת ישראל המודרנית היא ייחודית דווקא בזכות שאיפתה לאחד את ההשקפות האידיאולוגיות השונות בתוך העולם היהודי. אנו חיים בתקופה של שגשוג כלכלי, רנסנס של השפה העברית, פעילות תרבותית אינטנסיבית וכל זאת בחיפוש בלתי פוסק אחר התנהגות אתית, הוגנת ודמוקרטית.
הכרזת העצמאות היא מסמך שגיבש את הרצון הזה במילים. לצד איזכור העבר אשר הביא אותנו אל הצורך בריבונות ועצמאות בארץ ישראל, היא מפרטת את המצע הערכי אותו היא מבקשת לקיים (ניתן לקרוא בקול את הפסקה ה-13). המסמך הממזג יחד את העבר, ההווה והעתיד מכיל גם את הזכות שניתנה לנו להיות בעלי האמצעים הדרושים להביע את עצמנו בחופשיות בארצנו, כמו גם את האחריות שיש לנו להבטיח ליצור ולקיים חברת מופת ערכית, המכירה את מקורותיה ויוצרת מתוכם.