סדנת מספרי סיפורים לצוותים חיצוניים
קהל יעד: השתלמות לצוותים חינוכיים להבנת כוחו של סיפור הסיפורים, לא תלוי בביקור בתערוכות.
אורך הסדנא: שעה וחצי
(10 דקות) פתיחה – דיון ושיח:
בסדנא היום אנו נבין את חשיבות מתודת הסטוריטלינג, ונקבל כמה כלים חשובים דרכם נוכל להיות בעצמנו מספרי סיפורים מוצלחים יותר.
שאלו: מה כוחה של מתודת הסיפור מול הקבוצות שלנו (תלמידים, סטודנטים, וכו')? למה חשוב לנו לספר סיפורים? (כדי לעורר תשובות נוספות לשאול אותם מתי הם מספרים סיפורים)
(מומלץ לרשום את הדברים שנאמרים על לוח)
שאלה נוספת: מה כוחם של סיפורים בתרבות היהודית? מה כוחם של הסיפורים הגדולים באפוס היהודי ומדוע מספרים אותם?
דברים שחשוב שיהיו על הלוח: סיפור סיפורים ככלי חינוכי, מסר, חוויה רגשית והזדהות, סיפור כיוצר קהילתיות, והגדת לבנך.
סיכום: כבר לפני אלפי שנים העם היהודי כונה 'עם הספר', כיוון שכוחו של הסיפור היהודי היה כה עצום עד שהסיפורים שלנו הם העוגן של הזהות היהודית: אם בחינוך היהודי או בשימורה של ההיסטוריה וההלכה היהודית – תורה שבע"פ ניתנה לצד התורה שבכתב ודרכה מועברת ההיסטוריה, ההלכה והסיפורים היהודים מדור לדור.
למשל סיפור יציאת מצרים כאבן יסוד בזהות היהודית – מסיפור לידתו של העם ושחרורו לחירות, והסיפור שזור בחג פסח בכל שנה ושנה כאידיאל "והגדת לבנך". סיפור פסח לצד סיפורים נוספים אותם אנו מספרים סביב חגים רבים – חנוכה, פורים ומרכיבים את אורח החיים היהודי לצד היותם סיפורי ההיסטוריה היהודית.
בהכנה לקראת סיפור צריכים להתקיים שלושה דברים:
- מהו המסר של הסיפור? – מה אני רוצה להעביר לקהל שמולי.
- נקודות קונקרטיות שירכיבו את הסיפור שלי – כמה נקודות שחשוב לי שיהיו בסיפור.
- להתאמן! להתאמן! להתאמן! – כמה מהרטוריקנים הגדולים ביותר לא נולדו עם יכולת מלידה, הם התאמנו שוב ושוב עד ששכללו את יכולות הסיפור שלהם.
(30 דקות) "מהו הסיפור היהודי שלי?"
אז היום אנחנו נתנסה ונתחיל בקבלת כלים חשובים של מספרי סיפורים:
היום אני מקלה עליכם, ואני אתן לכם כבר את המסר, ועל פיו אני מבקשת 3 מתנדבים אמיצים שיצרו סיפורים מולנו.
אני מבקשת לשמוע שלושה מתנדבים שיספרו את "הסיפור היהודי שלי", בשתי דקות מקסימום.
לאחר ששלושה התנדבו נאפשר לשלישייה כמה דקות לחשוב ואז שיציגו מולנו את הסיפור שלהם.
אחרי היצג של כל מתנדב את הסיפור היהודי האישי שלו, המדריכה משתמשת בדוגמאות להציג שלושה כלים חשובים במתודת סיפור סיפורים:
- מבנה הסיפור על פי אריסטו
רקע – "היה היה…" הצגת המציאות, האקספוזיציה
קונפליקט – "עד שיום אחד…" הרגע בו המציאות נתקלת במכשול שעלינו לפתור/להתגבר עליו
סיבוך – "בגלל זה…" ההתמודדות מול הקונפליקט
שיא – "ואז!" תפנית חדה ושיא רגשי גבוה
נגיעת המוות – נפילה/דרמה גדולה שמתרחשת בעקבות רגע השיא
התרה – "עד שלבסוף…" הסוף של הסיפור אשר גם יחזיר אותנו להתחלה
- המדריכה תציג את מבנה הסיפור הקלאסי על הסיפור האישי ששותף מול הקבוצה. כמו כן ניתן להציג את המבנה על סיפור נוסף שכולם מכירים, למשל כיפה אדומה.
נסכם: מספר סיפורים טוב יבנה את הסיפור שלו ע"פ המבנה הזה.
- איזון בין רגש ואתגר אינטלקטואלי
אלמנט הרגש הוא חשוב אך להתנהל איתו בעדינות, כמו כן לצידו האתגר האינטלקטואלי יוצר סקרנות ורצון לשמוע עוד או "וואו למדתי משהו חדש" – אבל לא להרעיף ידע בלבד. צריך ליצור איזון בין החיבור האישי שאנו יוצרים של הקהל עם הסיפור לבין היכולת שלנו להעניק דבר חדש לאלו ששומעים את הסיפור.
- המדריכה תציג את נקודות הרגש (מילים רגשיות למשל) בסיפור האישי ששותף, לצד הסבר על האתגר והסקרנות שהסיפור ייצר בשומעים, שזהו האתגר האינטלקטואלי.
נסכם: האיזון בין הרגש לאינטלקט/סקרנות באופן הנכון יצור חיבור והזדהות לצד רצון לשמוע עוד מהסיפור בהמשך.
- עמידה נכונה מול קהל
על פי מחקרים הרושם הראשוני חשוב מאוד, ויותר מכך, נבחן שכאשר מרצה עומדת מול קהל 85% מהרושם הראשוני וההתרשמות של הקהל מההרצאה יקבע לפי שפת הגוף, והשאר בגלל התוכן המילולי של הסיפור. כך שבעצם אנו מבינים שיש משקל אדיר לאופן בו אנו מתנהלים פיזית מול הקהל. נעבור על כמה דגשים חשובים בשפת גוף חיובית ומלאת בטחון בסיפור סיפורים:
- קשר עין – ליצור קשר עין עם נקודות שונות בקהל, חשוב מאוד ליצירת חיבור וקשב. לא להשפיל מבט לרצפה.
- קול – התאמת הווליום במקומות הנכונים מבחינת תוכן הסיפור יכולה "להעיף" את איכות הסיפור שלנו: האטה מכוונת, הנמכת הקול ברגעים דרמטיים וכו'. כמו כן הקול יכול לשמש אותנו לציוני שמות של משתתפים בקבוצה ובכך להסב את תשומת ליבם באופן אישי.
- ידיים – שימוש בידיים כדרך להדגיש ו"לצייר" את מה שנאמר באופן שיותר זכור, למשל כאשר נציין מס' של אחים בסיפור נסמן עם הידיים את המספר. פרישת הידיים לצדדים מציעה "פתיחות וחמימות" שמקרבת את הקהל אלינו. השימוש בידיים צריך להיות מאוזן ובאופן שנוח לנו איתו, ומקרב את הקהל אלינו.
- רגליים – עמידה זקופה ולא מתנצלת, רגליים בפישוק ברוחב המותניים.
- תנועה במרחב – תנועה זורמת שמשרתת אותנו על מנת לתת תשומת לב לקהל ולא באופן שמבלבלת/מסחררת את הקהל אלא ממקדת אותו בהתאם לתוכן.
- מה לא לעשות: התעסקות בדברים קטנים כמו טבעת, שיער, עמידה מכופפת או סגורה של הידיים/רגליים.
(50 דקות) פעילות תמונות ושיתוף
כעת לאחר שקיבלנו את הכלים וראינו 3 דוגמאות, שאר המשתתפים הולכים לעבוד קשה:
מפזרים על השולחן תמונות שונות מאוסף הצילומים של זוננפלד ומבקשים מכמה מתנדבים (ככל שמספיקים במסגרת הזמן) להציג זכרון יהודי אישי כסיפור דרך הטריגר שהתמונה מפעילה להם.
חשוב לזכור: מהו המסר? מהן הנקודות הקונקרטיות בהן אני רוצה לספר את הסיפור שלי?
לתת למשתתפים 5 דקות עבודה אישית ואז לבקש מאנשים להציג.
אפשרות אחרת בסדנה מכוונת להכשרה על מוזיאון 'אנו': במקום תמונות זוננפלד המשתתפים ידריכו את הסיפורים מאחורי מוצגים קונקרטיים מהמוזיאון סביבם המוכשר יצור סיפור.
סיכום הסדנא:
הבנו שמתודת הסטוריטלינג היא חשובה ויעילה מאוד בחיבור ויצירת עניין סביב ההדרכה שלנו. שוחחנו גם על מקומו של הסטוריטלינג היהודי במסורת וחשיבותו בחינוך היהודי.
עבדנו סביב כמה כלים חשובים שצריכים להיות בתיק העבודה של מספר סיפורים יהודי:
מסר אליו אנחנו נחתור עם נקודות שחשבנו עליהן מראש
מבנה סיפורי הכולל איזון בין הרגש לאינטלקט
וכמובן עניין העמידה מול הקהל – דבר שיגיע רק אם נתאמן כמה שיותר מול קהלים שונים. תודה שהשתתפתם, ובהצלחה!