ויהי צחוק- נתיב

קורס נתיב –תערוכת "ויהי צחוק: הומור יהודי מסביב לעולם"

פתיחה:

הומור הוא גם אישי, גם חברתי וגם קהילתי. אנחנו הולכים לפגוש סטריאוטיפים, מיתוסים ודימויים שלא כולנו נסכים עליהם ועל כן בוודאות כולנו נעלב. נראה כאן ייצוגים שיוכלו להעליב נשים, עדות, מיעוטים ומנהגים של כולנו. דרך הסטריאוטיפים והדימויים הללו אנחנו יכולים ללמוד על החברה שיצרה אותם, על עצמנו ועל האנשים שמסביבנו.

אפשרויות לשאלות פתיחה:

• מתי צחקתם בפעם האחרונה?
• איזה דבר ראיתם לאחרונה שהצחיק אתכם?
• מה מצחיק אתכם?
• המדריך יספר בדיחה וישאל בהתאם לתגובה – את מי זה הצחיק/לא הצחיק ולמה הגבנו ככה

גלריית "הומור יהודי מסביב לעולם ובישראל"

הסיור בתערוכה יכול להיות סביב כמה תמות:

1. הומור של קיבוץ גלויות – ללמוד על החברה הישראלית דרך ההומור שלה על עולים, עדות וכו.
2. ההומור כדרך לעבד את חווית ההסתגלות – קהילת המיעוט המגיעה לחברת רוב שצריכה להשתלב ומוציאה דרך ההומור את המתחים שנלווים לחוויית ההסתגלות.

המלצה על מתווה הסיור בתערוכה:

פתיחה קצרה

פיזור למשימה וקביעת זמן מפגש בנקודה א' בעוד 4 דקות

מפגש בנקודה א' והצגת מוצג

פיזור לזמן חופשי של 4 דקות וקביעת נקודת מפגש ב'

מפגש בנקודה ב' והצגת מוצג

סיכום בנקודה ב' או סיכום מחוץ לגלריה

תחנות למיקוד:

חוש הומור יהודי בתפוצות כמיעוט בחברה: 

• בוקובזה – חנוכריסמס

דרך ניתוח הסמלים משתי התרבויות המופיעים ביצירה מאת בוקובזה נציג את מורכבותו של היהודי האמריקאי – זהות מורכבת משני צדדים דתיים ותרבותיים שונים.

שאלות לדיון: אילו סמלים מסתתרים בציור? איזה חג נחגג כאן?

 האם הזהות המורכבת היא דבר שאנו חווים ביומיום שלנו גם? (למדריך: מומלץ להציג על עצמך כיצד הזהות שלך מורכבת כמו בוקובזה או זהות מורכבת תרבותית או אתנית)

• רעיון נוסף לדיון מול חנוכריסמס: נצפה בלופ הסרטונים עם שאלות צפייה: איך ההומור בסרטונים מעביר את רעיון הזהות המורכבת של קהילת היהודים האמריקאים? על מה הסרטונים צוחקים?

רעיון הזהות המורכבת שמתכתבת דרך הציור שופע הסמלים משני החגים המקבילים – חנוכה וחג המולד. ההומור משמש בפינה זו (לצד מקבץ הסרטונים של ה'חנוכריסמס') כדרך להציג את החוויה המורכבת של יהודים רבים בימינו אשר חוגגים בצורה מגוונת בתקופה זו של השנה. זוהי דוגמא ראשונה לכיצד חוש הומור יהודי מכיל גם את ההשפעה הסביבתית של התרבות בה הוא קיים כמיעוט ומאמץ חלק מאורחות החיים שלה תוך כדי חיוך שובב.

• ב.      "רוסיה ים-תיכונית" מול "לובה" אזור ההומור המצרי-עירקי-רוסי

דרך בחינת דמויות הקומיקאים בפינה זו נדבר על הנושאים שהבדרנים היהודים החליטו להציף:

נצפה עם הקבוצה במערכון הקצר של רוסיה ים תיכונית מכינה מרק. על מה היא צוחקת? השילוב בין הזהות האתנית כמהגרים לזהות הישראלית הנוכחית (אם בכלל מרגישים זהות ישראלית?). כחלק מקיבוץ הגלויות. ההגעה לישראל, שלנו או של דור קודם היא הפיכה מחברה שהיא מיעוט בתפוצות לחברת רוב בישראל.  דמותה של הרוסיה הים-תיכונית עם סרטון הכנת המרק שהופך לבורשט בסוף אפילו שהיא הכניסה רק מצרכים ים-תיכוניים וישראלים כסחוג וחומוס. בעזרת הומור היא מפרקת שאלות של שייכות, המטען התרבותי שהיא מביאה איתה לעומת המטען התרבותי החדש שלה וכו'.

בדומה לכך הקומיקאי המצרי יעקב צנוע אשר הביא את התאטרון המודרני למצרים ואף העז ליצור מחזה סאטירי כביקורת על השלטון ועקב זאת נאלץ לברוח לצרפת מזעמו של הממסד. גם כאן ההשפעה הממסדית והתרבותית השפיעה על יצירתו של האמן צנוע אך יחד עם זאת הוא בחר ליצור הומור סאטירי אשר מבקר את הסביבה אשר בה הוא המיעוט.

בשתי תחנות אלו ראינו את שילובה של הגלריה הזו בסיפורו של העם היהודי בתפוצות: רעיון הזהות המורכבת של יהודי התפוצות – מצד אחד השפעה תרבותית דרך מאכלים, ממסד וחגים מדתות שונות, ומצד שני שמירה עדיין על מקומם הייחודי,  והתמודדותם דרך יצירה והומור עצמי עם זהות מורכבת זו.

אפשרות לשיח בנושא הומור ישראלי – ממיעוט לרוב:

• חברה בהתבגרות  – מערכון לול או סרטי בורקס

 קיבוץ גלויות מוביל לקיומן של קהילות שונות ורבות בארץ אחת. צחוק של קהילות על קהילות אחרות כפריקת מתח על השוני – להתייחס לשאלה המוצגת: האם הומור עדתי הוא דבר חיובי או שלילי? מי מוכן (להיות אמיץ ו)לספר בדיחה על העדה שלו?

סרטי הבורקס כפורצי דרך בהצגתם של המזרחים בקולנוע ועל מסך הטלוויזיה- הציגו את עצמם, כתבו את התסריטים והמציאו את חוש ההומור הישראלי מחדש בתקופתם.

• דמויותיהם של לובה וראובן ואסתי בכניסה

ניתן לשאול את המבקרים: על מי צוחקים כאן? מי מכיר את הדמויות? האם מי שכתב את המערכונים מזדהים עם הדמויות? האם התסריטאים הם רוסיים שעבדו כקופאים או חוזרים בתשובה?

מתוך כך נגיע לשיח על חוש ההומור העדתי שיש בחברה הישראלית – כסממן לקיבוץ הגלויות הרחב שיש במדינה, האם זה מגיע מתוך הומור עצמי? או שכל עדה צוחקת על העדה האחרת? על מי מותר לצחוק בעצם?

• העמוד הרחב במרכז התערוכה

 השאלה המוצגת על גזענות או הומור עצמי כחברה שמורכבת מקיבוץ גלויות? האם יום אחד הומור עדתי כבר לא יהיה קיים?

סיכום גלריה: דרך התערוכה נחשפנו לבניית הזהות העצמית של הקהילה והפרט בתפוצות לצד ביקורת על החיצוני לנו ושונה כחלק מחברה מגוונת בישראל. האם חוש ההומור מעניק לנו גם היום כוחות לעיצוב והגדרה? או שמטרת ההומור השתנתה? האם יש חוש הומור שלא מצחיק אותנו ואף פעם לא יצחיק?

 גלריית "על מה צוחקים יהודים"

משימות לתערוכה:

קבוצות במשלב לשוני גבוה: בית מדרש שדרכו נכיר צ'יזבטים ובדיחות על מה יהודים צחקו במהלך השנים. נתחלק לקבוצות עם שאלת דיון. יש להם 5 דקות לקרוא ולשוחח ואז על כל קבוצה להציג את אחת מהשאלות.

קבוצות במשלב שפתי נמוך:'בדיחה פרטית' כאשר תכנסו לגלריה הזו נבקש מכם לצלם או לעמוד לצד מוצג שמזכיר לכם משהו שאתם צוחקים עליו בבית/ בדיחה אישית? שימו לב, התערוכה הזו מחולקת לנושאים בודדים אשר מופיעים בחוש ההומור היהודי. אם לדעתכם חסר כאן נושא, או שדבר לא הצחיק אתכם, נבקש שתעמדו במרכזו של החדר ליד סימן השאלה הגדול.

לתת לקבוצה 7 דק' של זמן חופשי לסקור את התערוכה ולקבל החלטה. נציין שהמפקדת או המדריך יבחרו 2-3 אנשים להציג בסוף את אשר בחרו במעגל השיתוף, אז שבאמת יבחרו בחירה כלשהיא.

לאחר 7 הדקות נכנס את הקבוצה מחוץ לגלריה וננדב שניים או שלושה אנשים שיספרו לנו במה הם בחרו.

משימה נוספת אפשרית בתוך התערוכה:

דירוג תחנות: * יידישע מאמא ושולחן האוכל היהודי *מכונת ההימורים *הרבה משבאבא. יש לחיילים 5 דקות להסתובב בגלריה ולדרג את התחנות מ1 עד 3 : כאשר 1 זו התחנה שהכי התחברתם אליה (הצחיקה אתכם, נוגעת במשהו אישי מהחיים שלכם) ו3 זו התחנה שהכי פחות התחברתם.

שאלות נוספות שניתן להעלות בדיון לאור התערוכה:

• האם נזכרתם בבדיחה פרטית או אישית ("זר לא יבין") כאשר הייתם בתערוכה? אם תרצו לשתף זה מעולה
• מה הייתם מוסיפים אם הייתם האוצרים של התערוכה?
• האם היה משהו בתערוכה שלדעתכם היה מעליב או פוגעני? למה?
• מדוע הנושאים האלו הם כלכך פופולרים בחוש ההומור היהודי?

בסיכום – עושים הצבעה כדי לראות איזו תחנה ניצחה וחושבים למה כקבוצה מה מצחיק אותנו הכי הרבה.